ביום האדמה נפרץ הכיתור הלאומני

Bookmark and Share

30 שנה ליום האדמה הראשון, אשר התגבש והתארגן ביוזמתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובשיתוף פעולה רחב.

הגורם הישיר להכרזה בדבר השביתה הכללית הראשונה של האוכלוסייה הערבית בישראל הייתה החלטת הממשלה להפקיע מידי הבעלים הערבים עוד 20 אלף דונם במיסגרת ביצוע התוכנית הגזענית בדבר "יהוד הגליל". הפקעה מתוכננת זו הולידה זעם רב בקרב הערבים, אזרחי ישראל.

בשנים שחלפו מאז הקמת המדינה ועד ל-1975 הופקעו מידי האזרחים הערבים, באמצעות חוקים וצווים שונים, 3.5 מיליון מתוך 4.3 מיליון דונם שהיו בבעלותם לפני קום המדינה. הפקעות אלה עוררו זעם, אך רק תוכנית ההפקעה הנוספת מ-1976 הובילה ליום האדמה. מדוע זה קרה?

התשובה טמונה בתמורות החברתיות שחלו באוכלוסיה הערבית, בנסיון הפוליטי שצברה ובגיבוש אחדותה. תופיק טובי, אז חבר כנסת ומנהיג בכיר במק"י, העריך במאמר שכתב לסיכום יום האדמה ("זו הדרך", 12.4.76), כי בהדרכת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, הפכה האוכלוסייה הערבית מקבוצה לאומית נואשת לכוח דמוקרטי, בעל הכרה ויכולת גדולה של מאבק. הציבור הערבי צבר יידע פוליטי וגיבש את אחדותו הלאומית הדמוקרטית במאבקים נגד מדיניות הדיכוי הלאומי של ממשלות ישראל.

שנה קודם ליום האדמה, במרס 1975, ניצחה לראשונה מק"י בבחירות לעיריית נצרת, וחבר הנהגת המפלגה, תופיק זיאד, נבחר לראשונה לראשות העיר. הצלחה אלקטורלית זו ביטאה את מעמדה של מק"י ככוח פוליטי הזוכה באמונו של הציבור הערבי הזועם על מדיניות הנישול והשואף לאזרחות שווה.

אחד הגופים שהוקמו עוד בשנות ה-60 ביוזמת מק"י היה הוועד הציבורי להגנה על האדמות. ועד זה אשר אירגן פעילות משפטית וציבורית רחבה נגד הפקעת האדמות מידי בעליהן, התושבים הערבים, היה גם הגוף הציבורי שהוביל בפועל להכרזת השביתה הכללית ביום האדמה.

ביוזמתו של הוועד נגד הפקעת האדמות, התקיים ב-6 במרס 1976 בנצרת כינוס מחאה בהשתתפות ראש עיריית נצרת, תופיק זיאד, ועוד 18 ראשי רשויות מקומיות ערביות. בכינוס הועלתה ההצעה לקרוא לשביתה כללית של האוכלוסיה הערבית במחאה על הפקעת הקרקעות.

ב-20 במרס התכנס הוועד המרכזי של מק"י ואימץ החלטה הקוראת לכל שוחרי השלום והדמוקרטיה, לאוכלוסיה הערבית ולכוחות הדמוקרטיים בקרב הציבור היהודי, להשתתף בפעולות המחאה המתוכננות ל-30 במרס בתביעה לבטל את גזירת ההפקעות.

חודש מרס 1976 בכללותו עמד בסימן התארגנות לקראת יום האדמה הראשון. ב-25 במרס נערך באולם בת דור בתל-אביב רב-שיח שהוקדש לקידום ההבנה היהודית-ערבית ובמחאה על הפקעת הקרקעות. בפני אולם מלא הופיעו אישים יהודים וערבים, וביניהם – פרופ' דן מירון, נתן ילין-מור, הסופר עמוס קינן, הצייר דני קרוון, עוזי בורשטיין, וסאלם ג'ובראן. במקומות שונים בארץ אורגנו באותו שבוע אסיפות הסברה של מק"י בנושא הפקעת האדמות.

יום האדמה הראשון היה יום של גאווה ללוחמים לשוויון. באותו יום ערכה האוכלוסיה הערבית לראשונה בתולדותיה שביתה כללית נגד הנישול מהקרקע וכל ייתר ההבטים של מדיניות האפליה לרעה ונגד החוקים הגזעניים. השביתה ביטאה זעם על המדיניות הרשמית שייעדה לאזרחים הערבים את התפקיד של חוטבי עצים ושואבי מים ומנעה את שיתופם במנגנונים הציבוריים.

לקראת יום האדמה הגבירה המשטרה את הלחץ על הציבור הערבי. כאשר הלחץ נכשל והשביתה הקיפה את מרבית האוכלוסייה הערבית, החליטה הממשלה להפעיל כוח לשבירתה. יחידות של המשטרה תקפו תושבים ערבים וירו לעברם. מיריות השוטרים נהרגו ששה אזרחים ערבים בגליל ובמשולש ועשרות נפצעו.

יום האדמה, שצוין לראשונה ב-1976, הפך ראשיתה של מסורת. בכל שנה נערכות ב-30 במרס פעולות מחאה, שביתות כלליות או חלקיות והפגנות בתביעה להפסיק את הנישול מהקרקע ולממש את הזכות של הציבור הערבי לשוויון זכויות בכל התחומים.

בשלושים השנים שחלפו מאז יום האדמה הראשון, השיגה האוכלוסיה הערבית בארץ הישגים חשובים במערכות לשוויון בתקציבי הרשויות המקומיות, בהגדלת התקציבים למערכת החינוך הערבית, בהקמת לשכות רווחה מקומיות, בגידול מיספר הסטודנטים, בהקמתם של מוסדות מייצגים, וביניהם – ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, ועדת המעקב לענייני האוכלוסייה הערבית והוועד הארצי של הסטודנטים הערבים. אחרי מאבק שנמשך 15 שנה, בוטלה לבסוף ב-1993 אפליית הילדים הערבים בקיצבות הילדים. אך הישגים אלה לא מנעו את המשך החקיקה הגזענית והאפליה של האזרחים הערבים בכל התחומים.

האוכלוסייה הערבית משלמת מחיר כבד במיוחד בשל המדיניות הכלכלית-חברתית השמרנית של ממשלות ישראל מאז 1985, ובמיוחד – בחמש השנים האחרונות. התושבים הערבים סובלים יותר מהאחרים מהמציאות הקשה של אבטלה, עבודות זמניות וחלקיות, שחיקת שכר, הפחתה בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה וקיצוצים חריפים בקיצבות הילדים ובשאר קיצבות הביטוח הלאומי.

גם היום אקטואליים הדברים שכתב תופיק טובי בסיכום מאמרו שהוזכר לעיל:

"יום האדמה יירשם כיום היסטורי במאבק האוכלוסייה הערבית והכוחות הדמוקרטיים בישראל כדי לשים קץ למדיניות הדיכוי הלאומי והאפליה, לביטול ההפקעה, להבטחת שוויון זכויות לאוכלוסיה הערבית ולהבטחת חיים חופשיים ומכובדים במולדתה".