התזת גז כעונש לאסירות

Bookmark and Share

למעלה מ-20 שנה ייצגה עו"ד פליציה לנגר במסירות כלואות וכלואים פלסטינים מהשטחים הכבושים וקורבנות של נישול, הרס בתים והגליה

    פליציה לנגר (ילידת פולין, 1930), היא משפטנית שהקדישה את עבודתה להגנה על פלסטינים מפני פשעי הכיבוש. לנגר סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית ב-1965 ופתחה משרד בירושלים. באותה תקופה הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית, ובהמשך נבחרה למוסדותיה (ועדת הביקורת המרכזית, 1976-1972; הוועד המרכזי, 1986-1981). ב-1990 הגיעה למסקנה שבשיטת המשפט הקיימת בישראל, המתעלמת מהוראות המשפט הבינלאומי, היא אינה יכולה להמשיך בעבודתה, סגרה את משרדה והגרה עם בן זוגה משה לגרמניה. פעילותה המקצועית והציבורית רבת השנים זיכתה אותה באותות הוקרה רבים, לרבות אות הוקרה של הרשות הפלסטינית (2012).

    להלן מובא (בקיצורים קלים) תצהירה בעקבות ביקור אצל אסירות פלסטיניות בכלא נווה תרצה. במסמך, הנמצא בארכיון הכנסת, הושחרו שמות האסירות, ובכל זאת נותר במקום אחד שמה של סיהאם ברגותי, אחת משתי האסירות.

 אני החתומה מטה, עו"ד פליציה לנגר, מצהירה בזה כדלקמן:

    היום, 8.11.83, ביקרתי בכלא נווה תרצה, בו ראיינתי שתיים ממרשותי. הריאיון התקיים בנוכחות סוהרת.

    האסירה א' הגיעה אלי כאשר עיניה דומעות עד כדי כך שהתקשתה לפוקחן ולהביט סביבה. היא התאוששה לאחר כעשר דקות ולאחר שטפטפתי לעיניה טיפות כחולות (סטילה). פניה של מרשתי זו היו אדומים והיא התלוננה כי היא חשה בעירה בפניה.

    מרשתי סיפרה לי כי הרגשתה הרעה נובעת מהתזת גז לתוך התאים ב-31.10.83 בשעות הערב. כשלושים אנשי ביטחון, ביניהם אחד בשם ג'בארין מרמלה, התיזו גז שאופיו אינו ידוע אך הוא חריף מאוד לתוך התאים, וזאת תחילה מתוך שפופרות ולאחר מכן באמצעות רובה גז. הדבר נעשה תוך סגירת החלונות. כאשר האסירות ביקשו לפותחם כדי שיוכלו לנשום קצת אוויר, אנשי הביטחון היו מרססים או יורים גז גם דרך כל פתח. האסירות חשו כי הן נחנקות פשוטו כמשמעו ללא אוויר לנשימה, תוך מצור של עשן סמוק שמילא את תאיהן ואין ממנו מפלט.

    המתיזים עשו את מלאכתם תוך השמעת קללות וצעקות "תמותו!" והתגרו באסירות חסרות הישע, אשר היו נעולות באותה עת בתאיהן.

    האסירות הפלסטיניות וביניהן מרשתי נתונות לסנקציות חמורות מאז 14.6.83, כשהן סרבו לשרת את הסוהרות מטעמי מצפון. הן סגורות בתאיהן 23 שעות ביממה ומנותקות מהעולם החיצוני על ידי הגבלת ביקורים לפעם בחודשיים ואיסור על קריאת ספרים ועיתונים והאזנה לרדיו. התזת הגז באה לאחר שהאסירות מחו בקולניות (כשהן נעולות בתאיהן) על הוצאתה של הספרייה מאגפן כמעשה התגרות ונקמנות נוסף נגדן.

    האסירה ב' הראתה לי על בגדיה כתמים צהובים כתוצאה מהתזת הגז הנ"ל, כאשר היא מדגישה את אכזריותם של המתיזים. שתי האסירות סיפרו לי שהיו רגעים בהם חשו כי קִצן קרב.

    במהלך ביקורי ישבתי בקרבת השתיים, לחצתי את ידיהן. בסיום הריאיון והתנשקתי עם סהאם ברגותי לפני שנפרדתי ממנה. בעת הריאיון חשתי גירוי באפי ובגרוני, ולאחר שהתנשקתי עם סהאם, כאמור, חשתי בעירה בפניי ועל שפתיי וכן בעיניי. אמרתי לסוהרת שנכחה בעת הריאיון, שאני מתכוונות לפנות לרופא שכן אני חשה את השפעת הגז עלי.

    בשעה 11:30 של אותו בוקר בדק אותי הרופא דר" אלן לוי, אשר הבחין באודם וברגישות סביב עין שמאל אשר דמעה ובערה. נקל לתאר מה הייתה עוצמתו של הגז והשפעתו על האסירות בעת התזתו, בהתחשב בהשפעתו עלי כעשרה ימים מאוחר יותר.

    מכל האמור לעיל הסקתי מסקנה ברורה וחד-משמעית, כי פעולתם של שלטונות הכלא ואחרים נגד האסירות לא הייתה אלא מעשה נקמה ופגיעה מכוונת בן ללא כל הצדקה. אין ספק שיש בפעולה זו פגיעה חמורה בזכויות האדם של האסירות, תוך הפגנת אכזריות לשמה, אשר לא היה לה אח ודוגמא בכלא זה.

    האסירות ביקשו ממני לא רק לגרום לכך שהאשמים בפגיעה בהן ייענשו ושהאסירות החולות יקבלו טיפול רפואי, אלא גם שמעשים מעין אלה לא יישנו.

    העצורות בקשוני לפנות לאנשי המצפון בארץ ובעולם ולבקש מהם להגן על שלומן. הן חשות בעקבות המקרה המתואר בתצהיר זה כי חייהן הפכו הפקר בין כותלי כלא זה.