תושב יפו ושלטון החוק: בוקר חדש?

Bookmark and Share

    ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, אימצה, בפסק דין שפירסמה החודש, את ערעורו של מוסא דכה, תושב השכונה פרדס דכה ביפו, ועיכבה את צו ההריסה, שהוציאה העירייה לגבי הדירה בקומה השנייה, שבנה מעל לבית הוריו.

    הטיעון המרכזי של מוסא דכה היה, כי עיריית ת"א-יפו טרם הכינה תוכנית מיתאר לשכונה, בה הוא מתגורר, ולכן גם אינה מעניקה התרי בנייה בשכונה. מכאן, טען מוסא דכה, שהטענה של העירייה, שהוא בנה ללא רישיון, לוקה בחוסר תום לב, משום שבעת שהעירייה תבעה ממנו להוציא רישיון בנייה, היא ידעה היטב שלא תעניק לו רישיון כזה.

    מקרה הבנייה הבלתי-חוקית של מוסא דכה אינו ייחודי, גם בת"א-יפו, גם בישובים ערביים ויהודיים נוספים, העיריות ורשויות תיכנון אחרות מנהלות מדיניות של אי-מתן אישורי בנייה. התוצאה היא, שגם כאשר לאזרח יש בעלות על השטח שבו בנה את ביתו, הוא מוגדר עבריין בנייה ונגד המיבנה, או התוספת למיבנה מוצא צו הריסה. צורה דרסטית במיוחד לובשת מדיניות זו כלפי הבדואים המתגוררים בכפרים הלא-מוכרים בנגב, אך היא מופעלת בקנה מידה רחב גם בוואדי עארה, בגליל ובערים המעורבות.

    אך התמזל מזלו של מוסא דכה, והתיק בעניינו הגיע אל השופטת מיכל אגמון-גונן, אשר שברה את המוסכמה, לפיה בית המשפט מקבל בכל מקרה את הטיעון של הרשויות בדבר "בנייה בלתי-חוקית" ומאשר הריסה.

    השופטת אגמון גונן קבעה בפסק דינה, כי עיריית ת"א-יפו אינה מנפיקה אישורי בנייה בשכונה פרדס דכה כבר עשר שנים, אשר לכן היא מונעת מבעלי הקרקע בשכונה לממש או לנצל את רכושם כדין. לגבי מוסא דכה כתבה השופטת, שבמהלך התקופה, בה לא ניתן היה להגיש בקשות להיתרי בניה, הוא בנה מבנה למגורי משפחתו על גג בית הוריו מבלי שביקש היתר בניה. אך הוא לא ביקש היתר בנייה, משום שידע שבשל מדיניות העירייה, לא ניתן להגיש בקשה להיתר בנייה.

    השופטת אגמון-גונן מציגה בפסק דינה את השאלה: האם רשאית רשות התכנון המקומית (העירייה) להוציא צווי הריסה מינהליים, להגיש כתבי אישום, ולבצע גזרי דין של הריסה, כאשר מכוח הליכי תכנון, מוקפא המצב התכנוני ולא ניתן להגיש בקשה כלשהי להיתר בניה, וזאת במשך למעלה מעשר שנים. לשאלה זו משיבה השופטת בפסק דינה, כי אין לעירייה סמכות כזאת. לכן היא פסקה, שמועד ביצוע צו ההריסה, שהוציאה העירייה לגבי הדירה שבנה מוסא דכה, יהיה  שנה לאחר המועד, בו העירייה תאפשר לו להגיש בקשה להיתר בניה. למען הסר ספק, הבהירה השופטת, כי דיון לגופה של הבקשה לאישור בנייה משמעו – דיון לאור תוכנית מאושרת, החלה על החלקה, בה בנה המערער, ולא לאור טיוטות כאלה או אחרות.

   בסיום פסק הדין הביעה השופטת תקווה, כי בעקבות פסק דין זה, תשנה עיריית ת"א-יפו את פועלה, "והמערער, מוסא דכה, ושכניו לשכונת פרדס דכה ביפו יתעוררו לבוקר חדש".

    על חשיבות פסק הדין התקדימי של ד"ר מיכל אגמון-גונן – אין צורך להכביר מילים. סוף-סוף הפגינה שופטת בישראל אומץ לב אזרחי והגנה על זכויותיו של אזרח (ערבי) מול רשויות שלטון, שביודעין ובמטרה להשתלט על קרקע עבור כרישי נדל"ן – מונעות ממנו להקים בית על אדמתו.

    מבלי להפחית מחשיבות פסק הדין, צריך להצביע על כמה בעיות: השופטת מדגישה שהיא מגינה על זכות הקניין של התושב, שבמקרה של מוסא דכה בנה על חלקה הרשומה על שם משפחתו בטאבו. מכאן שפסק הדין לא יוכל לשמש תקדים במקרה של בנייה מתוך מצוקה על קרקע ציבורית, כפי שזו התבצעה, למשל, בכפר שלם.

    לכך יש להוסיף, כי ייתכן שעיריית ת"א-יפו תעתור לבית המשפט העליון, בניסיון להשיג שינוי בפסק הדין. לאור העבר, אין ביטחון שבית המשפט העליון אכן יתייצב לצידו של מוסא דכה.

    אבל בינתיים, וזה חשוב מאוד, מוסא דכה ימשיך להתגורר עם משפחתו בדירה שבנה מעל לבית הוריו בשכונה דכה ביפו.