לדבוק בעמדות להימנע מטעויות

Bookmark and Share

ההתארגנויות מחדש, לרבות הקמת "קדימה", הן ניסיון של הממסד הפוליטי להתמודד עם אי-שביעות הרצון הגוברת בקרב הציבור הישראלי באמצעות יצירתה של  מראית עין של שינוי והתחדשות. "קדימה" מנסה לייצב את עצמה כמפלגת מרכז, שוויתרה על "ארץ ישראל השלימה"; נתניהו הכריז, כי יש לפעול להוצאת קיצונים מהליכוד; המפד"ל והימין הקיצוני מגבשים רשימה אשר תעמיד, לדבריהם, בראש סדר העדיפויות את עניין החינוך היהודי; ומפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ מנסה להשכיח את שנות שירותה הנאמן לשרון ולהציג עצמה כרשימה חברתית וכרשימת שלום.

הפירוק וההרכבה מחדש של המפה הפוליטית הם צורך בחירות, אך אינם מעידים על שינוי מהותי במדיניות של הליכוד (זה שבראשות שרון וזה שבראשות נתניהו), של הימין הקיצוני או של העבודה. אין גם שום התחייבות של נתניהו, עמיר פרץ או מפלגות המתנחלים, שהן לא יצטרפו לקואליציה בראשות שרון. ייתר-על-כן, גם יוסי ביילין, יו"ר מרצ-יחד, אמר שמפלגתו מוכנה לחבור גם לממשלה בראשות שרון וגם לממשלה בראשות פרץ.

התזוזות במפה הפוליטית מצד אחד, וההמשכיות הרעיונית והמדינית שמציעות מפלגות הממסד הישראלי, מצד שני, יוצרות תנאים, שאותן ניתן לנצל לקידומן של מק"י וחד"ש.

הניסיון של מפלגות הימין ושל העבודה ומרצ להופיע כמפלגות מרכז יחייב אותן למסמס את המסרים שלהן, להתרחק מכל אמירה ברורה, ולהסתפק בהבטחות כלליות ומעורפלות בדבר "שלום", "ביטחון", "מלחמה בעוני" "ומלחמה בשחיתות". מק"י וחד"ש, לעומת זאת, יכולות וצריכות לחדד את המסרים המדיניים והחברתיים שלהן ואת זהותן כארגונים שבהם פועלים יהודים וערבים בשותפות מלאה למען קידום האינטרסים החיוניים של העובדים ושל שני העמים. האחדות היהודית-ערבית היא גם מטרה מרכזית וגם אמצעי מרכזי במערכת הבחירות לכנסת.

על מק"י וחד"ש להציג בפני הבוחרים, יהודים וערבים, תוכנית שלום מפורטת, המדגישה את הפרטים המהותיים (הקו הירוק גבול שלום; שתי בירות בירושלים; פתרון בעיית הפליטים בהתאם  להחלטות האו"ם). עליהן להציג תוכנית חברתית שבמרכזה ההתנגדות למדיניות הניאו-ליברלית של הפחתת מסים וקיצוץ בקיצבות ולהפרטה של שירותים ציבוריים (חברת החשמל, רשות הדואר, חינוך, בריאות, שירות התעסוקה, שירותי מים וביוב בעיריות). עליהן להציג תוכנית מפורטת לשוויון לאומי ואזרחי של האוכלוסייה הערבית; עליהן להציג תוכנית לשוויון האישה בהקשר של השינוי החברתי הכולל; עליהן להציג תוכנית להצלת מערכת החינוך והחינוך הגבוה ולהגנת הסטודנטים.

מערכת הבחירות היא הזדמנות להסברה בכלים מגוונים שאינם עומדים לרשותנו בימים שאינם ערב בחירות. לכן חיוני לנצל את תקציב הבחירות להסברה בערבית ובעברית המבטאת את העמדות שצוינו לעיל.

ברור, שהסברה אינה כל מה שיש לעשות בבחירות לכנסת. חשיבות עליונה נודעת להתארגנות של סניפי מק"י וחד"ש, להתגייסות של החברות והחברים, לפעילות של השותפים בחד"ש, לארגון יום הבחירות עצמו. אולם נקודת המוצא צריכה להיות – דיון בנושא המסרים שלנו, במטרות שאנו מציבים בפני עצמנו במערכת הבחירות. רק כך נוכל גם לחזק את ייצוגנו בכנסת וגם להבטיח את יישום החלטותיה של מועצת מק"י בדבר סיעה יהודית-ערבית, שבה לחד"ש יש לפחות שלושה חברי כנסת.

גם הדיון וההכרעה בנושא בריתות אפשריות עם כוחות פוליטיים נוספים צריכים לשרת את המטרות והמסרים המעמדיים-חברתיים והפוליטיים של מק"י וחד"ש. חשוב למנוע מצב שבו יהיה בזבוז קולות שיכולים לחזק את הצד היוני ושוחר השוויון בכנסת. אך דרישה זו עלינו להפנות קודם-כל לאלה שינסו להריץ רשימות שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה (שהוא 2% מהקולות הכשרים). אם בבחירות הקרובות ינסה מישהו לחזור על מה שעשה האשם מחאמיד בבחירות שעברו, הוא עצמו ישא באחריות מלאה לבזבוז הקולות חסר האחריות. אין זה מתפקידן של מק"י וחד"ש להבטיח לטיפוסים כאלה מקום בכנסת, רק משום שהם הרפתקנים ועלולים לרוץ לבד ולבזבז קולות.

לעומת זאת, לאפשרות של ריצה משותפת, המשרתת את המסרים של מק"י וחד"ש ומאפשרת לנו להשיג את המטרות שהצבנו בפנינו (שלושה ח"כים לחד"ש וסיעה יהודית-ערבית) – עלינו לגשת באופן חיובי.

אם בהבטחות להצלחה אלקטורלית נוותר על המסרים והמטרות החיוניים של מק"י וחד"ש, אנו עלולים לחזור על הטעות החמורה שעשינו בבחירות לכנסת ה-16, כאשר הצגנו רשימה שבה השותף, אחמד טיבי, הוצב במקום השלישי.

הציבור הישראלי בכללותו נמצא בתהליך של התפכחות פוליטית וחברתית. אנו תרמנו תרומה חשובה להתפכחות זו בהציגנו כל השנים חלופה מדינית וחברתית עקרונית וברורה ושותפות אמת בין יהודים וערבים. זו חובתנו להמשיך בדרכנו זו גם בבחירות הקרובות לכנסת, וזו גם הערובה לחיזוק מעמדנו הציבורי וייצוגנו בכנסת.