המספידים יתאכזבו

Bookmark and Share

"במק"י כעסו מאוד" – כתב יואב שטרן ("הארץ", 19.1.06), ואילו ודיע עואודה הכריז באותו גיליון, כי קיומה של מק"י "כבר אינו רלוונטי". אני מניחה, כי אם קיומה של מק"י היה חדל להיות רלוונטי, לאיש לא היה איכפת, שבמק"י כעסו מאוד…

עואודה ביקש לשמח את קוראי "הארץ" בתובנה, שהרכב הרשימה לכנסת, שנקבע בבחירות חשאיות במועצת חד"ש (14 בינואר) הוא תבוסה לרעיונות שכה שנואים עליו: קומוניזם/סוציאליזם ושותפות יהודית-ערבית. בכך הוא מצטרף לאלפי הפעמים, בהם הספידו חבריו לדעה את מרקס, את הקומוניזם ואת מק"י. אך  מה לעשות, שהבחירה בין סוציאליזם לברבריות לא הוסרה מעל סדר היום החברתי, כפי שמעידים ניצחונות השמאל באמריקה הלטינית בחודשים האחרונים.

הקיטוב החברתי חסר התקדים בחברה הישראלית, פרי המדיניות הניאו-ליברלית והסגידה לתאגידים הישראלים והזרים, מציב בחריפות גוברת את השאלה בדבר חלופה חברתית מהותית לקפיטליזם של התאגידים. מול התוכניות הכלכליות-חברתיות הדומות של העבודה והליכוד, המנציחות את הקפיטליזם החזירי, מציגה מק"י חזון של חברה, בה באמת "ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי להתפתחות החופשית של הכלל" ("מניפסט המפלגה הקומוניסטית").

השותפות היהודית-ערבית, זו שכבר עשרות שנים הייתה לצנינים בעיני הממסד הישראלי וגם בעיני הימין הערבי והבינלאומי, הייתה ונשארה עמוד השידרה של מק"י וגם של חד"ש. שותפות זו מבטאת תפיסה רעיונית הומניסטית-מוסרית וגם צורך פוליטי חיוני של פוליטיקה משותפת לשני העמים, ליהודים ולערבים בארץ הזאת.

האסטרטגיה של שותפות יהודית-ערבית אינה רק אידיאל; זו הפרקטיקה של מק"י וחד"ש. בהקשר זה כדאי להזכיר כי בבחירות, שנערכו לאחרונה, לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, נבחרו מועמדים של שתי רשימות בלבד – של רשימת-סל בשם "הדור החדש" ושל רשימת חד"ש, שהציגה 13 מועמדים יהודים וערבים.

אלה הכותבים על אודות "השליטה של מק"י בחד"ש" אולי לא שמו לב, כי מק"י היא המפלגה הכי ותיקה בארץ, הפועלת מאז 1919 ללא הפסקה בשמה זה, והרשומה בפנקס המפלגות מאז 1992. אשר לחד"ש, זו תנועה פוליטית-חברתית, אשר הוקמה ביוזמת מק"י בשנת 1977 כמיסגרת של קומוניסטים ושאינם קומוניסטים, המסכימים לפעול יחד למען שלום צודק, שוויון חברתי ולאומי, שוויון האישה וקידום ענייני העובדים והסביבה. לכן מי שמשתעשע במחשבה, שבגלל תוצאה כזאת או אחרת של בחירות פנימיות בוקר אחד מק"י תעלם – פשוט אינו יודע מה הוא שח. מק"י לא תעלם, משום שיש בה צורך, משום  שיש לה חברות וחברים מסורים, משום שמצטרפים אליה צעירים, ומשום שהיא מטפחת את הדמוקרטיה הפנימית בארגונה ובמוסדותיה.

כל הצעה להפוך את חד"ש למפלגה "לאומית" ו"לא-קומוניסטית" נוסח בל"ד לא תוביל אלא לכך, שגם מק"י וגם חד"ש ייעלמו מהמפה הפוליטית. ניסיון של כמעט 30 שנה הוכיח, כי חד"ש שואבת את כוחה, את עמדותיה הפוליטיות והחברתיות ואת הרכבה היהודי-ערבי מעמוד השידרה שלה – מק"י; ואילו מק"י מתחזקת ככל שמתרחבת השותפות הדמוקרטית היהודית-ערבית של חד"ש. לכן זו הזדמנות לאכזב את המספידים: מק"י לא תעלם, וזו גם הערובה לכך שחד"ש לא תעלם.

בבחירות הקרובות יתייצבו מק"י וחד"ש ברשימה שנבחרה בבחירות הפנימיות במועצת חד"ש והכוללת את ח"כ מוחמד ברכה, ד"ר חנא סוויד, ד"ר דב חנין וד"ר עפו אגבריה. בהסכמה כללית, יתקיימו בימים הקרובים שיחות לגבי האפשרות שמק"י-חד"ש ירוצו לבחירות עם גוף נוסף. התוצאות של כל משא-ומתן כזה חייבות לעלות בקנה אחד עם ההחלטות הברורות של מוסדות מק"י ושל מוסדות חד"ש, כי בכל מקרה הייצוג של חד"ש בכנסת הבאה יהיה יהודי-ערבי ולא יפחת משלושה ח"כים.

אנו במק"י וחד"ש מציינים בסיפוק, כי פתרון השלום שיזמנו ולחמנו למענו – שתי מדינות, ישראל ופלסטין, ושתי בירות בירושלים – זוכה סוף-סוף לתמיכת הרוב בציבור הישראלי. אנו ממשיכים להיאבק ליישומו של פתרון מדיני זה, ובאותה עת אנו נאבקים נגד הגזענות ולמען הדמוקרטיה וגם לשינוי חברתי יסודי באמצעות פעולה חברתית, המבוססת על פעילים מתנדבים. לא. לא נס ליחם של ערכי השוויון והצדק החברתי. זמנם דווקא מגיע.