בעיניים עצומות לרווחה

Bookmark and Share

השבוע מגיע לביקור בישראל ובאזור ג'ורג' בוש, נשיא ארצות-הברית; והחודש אמור להתפרסם הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לחקירת הכשלים במלחמת לבנון. האם יש קשר בין שני האירועים האלה?

הקשר ביניהם קיים, והוא אפילו הדוק ביותר: בלי תמיכתו הצבאית והמדינית של ממשל בוש, ממשלת אולמרט לא הייתה יוצאת למלחמת לבנון השנייה, זו שאותה חוקרת ועדת וינוגרד. בלי האינטרס של ממשל בוש בכפייתו של נשיא פרו-אמריקאי על לבנון, ובלי העניין של בוש בניסוי כלים (כלומר, בניסוי פצצות חודרות בונקרים ושאר אמצעיי הרס) לקראת המלחמה באירן – אולמרט וממשלתו לא היו הולכים בעיניים עצומות לרווחה להרפתקה הצבאית-מדינית הכושלת בלבנון ב-2006.

לקשר הזה יש גם היבטים נוספים: ראש הממשלה אולמרט עושה שמיניות באוויר, כדי לשכנע את הציבור, עוד בטרם התפרסם הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, כי "טובת המדינה" מחייבת שהוא יישאר בתפקידו בכל מקרה. אולמרט כבר הכריז, שאין בדעתו ליטול על עצמו את האחריות למחדל לבנון ולהתפטר מתפקידו. אך כלום הנשיא בוש אינו מודל חיקוי להתנהגות זו של אולמרט? כלום נטל על עצמו בוש את האחריות לשקיעה של הצבא האמריקאי בבוץ  המדמם של אפגניסטן ושל עירק ולאלפי הקורבנות, שהמלחמות השקריות, הנערכות שם, גבו עד כה?

בוש ואלמרט מתפארים בקשריהם האישיים האמיצים, אך הידידות ביניהם היא אסון לעמים בעולם, ובמיוחד – לעמים הפלסטיני והישראלי. ממשל בוש הוא הקיצוני ביותר בתמיכה בהמשך הכיבוש הישראלי, בהרחבת ההתנחלויות ובבנייתה של חומת ההפרדה, בהמשך המצור על רצועת עזה ובאי-קידום המשא-ומתן להחזרת השבויים הישראלים.

זו עובדה, כי בשבוע שבו אמור לנחות בוש בישראל פורסם, כי ישראל מתעקשת לבנות אלף דירות בשטח הכבוש 'הר חומה' ועל אדמותיהם הפרטיות של תושבים מבית סאחור; זו עובדה, שבאותו שבוע ממש, הצבא הישראלי ניהל מיני-מלחמה בשכם ובעזה – אך לבוש זה לא מפריע.

כל הדיבורים של בוש ואולמרט בדבר קידום הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני, בדבר דיון "בנושאי הליבה" וביצוע "מפת הדרכים" – אינם אלא מסך עשן, שנועד לבלבל את הציבור בישראל (וגם בעולם) ולהסתיר ממנו את ההכנות למיתקפה צבאית על אירן. הדרך לשלום ידועה: נסיגה מכל השטחים הכבושים והפיכת קווי ה-4 ביוני לגבולות שלום. אך דווקא לשם לא יובילו אותנו בוש ואולמרט, יחד ולחוד.