הצבעת לעבודה – הצבעת אולמרט

Bookmark and Share

במוסף "7 ימים" ("ידיעות אחרונות", 10.3.06) פורסמה כתבת תחקיר מטלטלת של רונית צח ("הצעה שלא תסרבו לה") על אודות השיטות הנבזיות, בהן נוקטים זכייני תוכנית מהל"ב (ויסקונסין), כדי לעשות קופה נאה משלילת קיצבות הקיום הזעומות של נכים וחולים, שאינם משתלבים בעבודה או שאינם מסוגלים כלל לעבוד.

תוך כדי קריאת סיפוריהם המצמררים של מריה גרשגורן וחבריה לסבל, אשר שילמו בבריאותם הגופנית והנפשית, וגם בבריאות ילדיהם, את מחיר המטרה של הקטנת מיספר מקבלי הבטחת הכנסה, חשבתי דווקא על בחירתם הפוליטית של כמה ישראלים שוחרי שלום וצדק חברתי. כוונתי לאותם אנשי שמאל, אשר בעבר ביקרו בחריפות את הזדנבותה של מפלגת העבודה (בראשות שמעון פרס) אחרי ממשלת הליכוד בראשות שרון, והמוכנים, משום-מה, לתמוך בעבודה בראשות עמיר פרץ. עכשיו, הם אומרים, כאשר פרס נמצא בקדימה ופרץ בעבודה -  מפלגת העבודה השתנתה. האומנם?

    עולם הדימויים והמסרים של עמיר פרץ אינו זהה לעולמו של פרס. זו עובדה חשובה. אך היא אינה חשובה מספיק, כדי להציג את פרץ ופרס כשני הפכים, או לטעון, שעכשיו, בניגוד לעבר, תמיכה בעבודה בראשות פרץ היא עניין ראוי.

    עמיר פרץ מוכן בהזדמנות מתאימה לכנות את עצמו חברתי ואפילו סוציאליסט. אך כדאי לזכור, ששמעון פרס היה (ואולי נותר?) סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי. העבודה דאגה תמיד להופיע, בהקשרים מועילים לה, ובעיקר בחו"ל, כמפלגה הקשורה איך שהוא לעניין הסוציאליסטי. אך זה מעולם לא הפריע לה להשתתף בממשלות שרון אשר ביצעו תוכנית ניאו-ליברליות קיצוניות ביותר, ואשר הפריטו בקצב מואץ גם חברות ממשלתיות וגם שירותים ציבוריים וקיצצו באכזריות במדינת הרווחה. זו אותה מפלגת עבודה, אשר כחברה בקואליציה בראשות שרון, נושאת באחריות מלאה ליישום תוכנית ויסקונסין בישראל (ר' הכתבה שהוזכרה לעיל).

    כפי שעולה מהתבטאויות של אהוד אולמרט, ראש רשימת קדימה, ושל עמיר פרץ, ראש רשימת העבודה, השניים כבר נערכים ליום שאחרי – להרכבתה של קואליציה משותפת, בראשות קדימה. האם מישהו שמע מפי פרץ, כי כל עוד לא תופסק לאלתר תוכנית מהל"ב (ויסקונסין), הוא וחבריו לא ישבו בממשלת אולמרט?

    ובנושא המדיני, המצב אפילו ברור יותר: עמיר פרץ כבר אימץ את תוכנית אולמרט, אשר פורטה ב"הארץ" (10.3.06). פרץ, כמו אולמרט, מציע מדיניות הכוללת סיפוח של גושי ההתנחלויות הגדולים (אולמרט כולל בהם גם את אריאל ומעלה  אדומים);  השארת  הסיפוח  של ירושלים הערבית בעינו (כל השטח הכלול ב"עוטף ירושלים"); השלמה של גדר ההפרדה (שממשלת אולמרט מתכוונת להכריז עליו באופן חד-צדדי כגבול הקבע), וכמובן – "גבול ביטחון" לאורך נהר הירדן ושליטה ישראלית מלאה בבקעת הירדן. גם בעניין המאחזים הלא-חוקיים, אין ביניהם חילוקי דעות: גם אולמרט וגם פרץ הכריזו, כי הם יפנו אותם בהדרגה.

    עם הסכמה כה רחבה על תוכנית מדינית, לא תהיה בעיה לעמיר פרץ לחבור לאולמרט כדי ליישמה. זו אמנם תוכנית אשר תספח כמחצית מהגדה ותמנע הלכה למעשה את כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית (כולל ירושלים הערבית) וברצועה, ולכן תחסום את הדרך להסדר שלום, אך פרץ לא יהיה קטנוני עד כדי כך.

    שרון, לפני שחלה, הכריז, כי ממשלתו הבאה תוביל לאישור חוקה (שתנציח את המציאות החוקית והפוליטית רוויית האפליות, הכפייה הדתית וקדושת העושר), וגם תפעל לשינוי שיטת הבחירות לשיטה דמוקרטית פחות וייצוגית פחות. האם מישהו שמע את פרץ מכריז, שלא יצטרף לממשלה שתאמץ את העיוות שבישל ח"כ מיכאל איתן והמכונה "חוקה"? האם פרץ מתנגד לשינוי שיטת הבחירות כך שתחזק את המפלגות הגדולות, המחוברות להון, ותסלק מהכנסת מפלגות קטנות?

    פרץ, יש להניח, כבר השלים עם התוצאה הצפויה של הבחירות: לא הוא ירכיב את הממשלה הבאה. אך הוא גם לא מתכוון לשבת בספסלי האופוזיציה. כדאי להזכיר, כי עוד בגלגול הפוליטי הקודם שלו במפלגת "עם אחד", פרץ היה שותף תקופה מסויימת לקואליציה של שרון. לכן הוא מכין עצמו לתפקיד של שר בכיר בממשל אולמרט.

    מה המסקנה המתבקשת?

ההולכים שבי אחרי אמירות כאלה או אחרות של עמיר פרץ, או המגלים סימפטיה למי שבא משדרות ועכשיו מכהן כיו"ר מפלגה גדולה, כדאי שיזכרו, כי הצבעה למפלגת העבודה היא הצבעה למפלגה שכמו בעבר תזחל גם הפעם לממשלה ימנית בראשות אולמרט. היא תחבור לממשלת אולמרט, אשר קרוב לוודאי תסתבך במלחמות נוספות נגד הפלסטינים ואולי גם נגד אירן (ר' האיומים הצבאיים לכתובת אירן שהשמיע בימים אלה הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון). הצבעה לעבודה היא תמיכה בתוכנית ויסקונסין ובייתר ההבטים ההרסניים של המדיניות הניאו-ליברלית. הצבעה לעבודה היא בפועל תמיכה במהפכת הנגד האנטי-דמוקרטית שמכינים אולמרט וחבריו (קבלנים, תעשיינים, בנקאים, בעלי קזינו ופרקליטי צמרת).

האם לכך התכוונתם כאשר שקלתם הצבעה למפלגת העבודה?