לקראת סערה חברתית של ממש

Bookmark and Share

ב-1 במאי 2007 מלמדות שביתת הסטודנטים, הנמשכת כבר כשלושה שבועות, והשביתה לסירוגין של המורים העל-יסודיים, הנמשכת כבר כחודשיים, כי גם כאשר הממשלה והתקשורת משננות ש"הכל בסדר" ו"יש צמיחה מהירה" – מתעוררות קבוצות חברתיות ומתגייסות למערכה להגנה על זכויותיהן. במקרה של הסטודנטים, הנאבקים מאבק צודק מאין כמוהו להפחתת שכר הלימוד ולהצלת ההשכלה הגבוהה מהפרטה, לממשלה הייתה תשובה מעמדית ברורה: שוטרי יס"מ ומג"ב שוסו להכות בהם ללא רחמים.

המאבקים של העובדים, של המורים, הסטודנטים, של תושבי הצפון, של הנשים, הם התשובה המתבקשת נוכח השינויים שחלו בשני העשורים האחרונים:

  • השתלבות מלאה של הממסד הכלכלי והפוליטי של ישראל בגלובליזציה של התאגידים, ואימוץ נלהב של המדיניות הניאו-ליברלית מרחיבת הפערים.
  • ריכוז מואץ של ההון והתחזקות חסרת תקדים של קבוצות ההון (המקומי והזר) השולטות בכלכלה הישראלית (18 המשפחות).
  • הפרטה לתועלת ההון של מרבית החברות הממשלתיות ורבים מהשירותים הממשלתיים.
  • מעמד שכירים, שגדל מספרית הודות להצטרפותם לכוח העבודה של נשים, של עובדים בשירות הבנקים וחברות הביטוח וגם בהיי-טק, וגידול מהיר במועסקים בעבודות זמניות וחלקיות.
  • גידול מהיר במספרם של העניים, לרבות של עובדים עניים. שיא עולמי במספר הילדים העניים (37% מהילדים בישראל) ושל העניים בקרב הנשים ובקרב האוכלוסייה הערבית.
  • צמצום הקצבאות של ביטוח לאומי, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי והפקעת קרנות הפנסיה מידי ההסתדרות והעברתן לחברות הביטוח. כל הצעדים האלה בוצעו באמצעות חקיקה שאישר הרוב בכנסת.

וכך, ב-1 במאי השנה, ברור שהעובדים השכירים ברובם, יהודים וערבים, מתרוששים וזקוקים בדחיפות להתארגנות שתוכל ולהגן עליהם. בו-בזמן ברור שהמדיניות של הפרטה ושל מעבר מעבודה מאורגנת לחוזים אישיים ולחברות כוח-אדם צמצמה את מיספר העובדים בישראל, המאורגנים באיגודים המקצועיים. בבחירות הקרובות להסתדרות (15 במאי), ישנה זכות בחירה רק לרבע מהשכירים.

המדיניות הניאו-ליברלית, הכירסום ברשתות ההגנה החברתית, ההפרטה של השירותים הציבוריים, היחלשות ההסתדרות ומפלגות הממסד – כל אלה נוצלו להצמחתן של רבבות עמותות, לרבות כאלו העוסקות בנושאים חברתיים וסביבתיים. ה"עמותיזציה" של הארגונים החברתיים, שרובם ככולם נתמכים בידי קרנות של תאגידים ובעלי הון, הניבה גם תפישה אידיאולוגית המכונה "החברה האזרחית", אשר מתארת קיום בהרמוניה של המעסיקים ושל העובדים, שכולם מתנדבים לארגונים החברתיים.

צמיחת העמותות גם סייעה לטשטוש ההבדלים בין מפלגות הממסד, המדברות על צדק חברתי אך מרחיבות פערים, וגם העניקה הכשר לתופעות כמו גאידמק, הזומם להשתלט גם על הלוגו של "צדק חברתי". ה"עמותיזציה" גם דחקה לשוליים ויכוחים רעיוניים חשובים, כמו הוויכוח המהותי, שלא איבד את האקטואליות שלו, לגבי האפשרות לכונן משטר סוציאליסטי: משטר חברתי ללא ניצול, דיכוי ואפליה – ועם שוויון והגנה מירבית על זכויות האדם.

במקום לשאוף לחברה צודקת, שאין בה ניצול אדם (לרבות אשה) בידי אדם, חולמים עכשיו על רכישת מותגים. התאגידים מטפחים את תרבות הצריכה באמצעות פרסום מסחרי תוקפני, אשר גורם לשקיעת העובדים והצעירים בחובות. הגלובליזציה היא גם תרבותית: היא מאפשרת לרבים לראות (בטלוויזיה) כיצד נראים "החיים הטובים". אך בצד השני, היא גם מרחיקה יותר ויותר את הסיכוי של רוב האנשים להגיע לאותם "חיים טובים".

התהליך המואץ של המיסחור מעוות את התודעה של העובדים, אשר עדים לתהליך של צבירת העושר בידי מעטים ושל התרוששות הרבים, אך את סיבותיו אינם רואים. הבורסה, המוצגת כמרכז העולם הכלכלי, מופיעה ככוח עליון, ולא ככלי המשרת את התאגידים הגדולים ברדיפתם אחר צבירת הון והכנסות.

כתוצאה מהשפעות אלו, מעמיקה הסתירה בין התחזקות כוחם האובייקטיבי של העובדים השכירים (מספרם, משקלם במשק ובחברה), לבין היחלשות תודעתם המעמדית, הבנתם את יחסי הכוח החברתיים. בעוד שבעבר קבוצות עובדים בענפים מרכזיים (כמו שהיו ענפי המתכת והכימיה) היו גם המאורגנים ביותר באיגודים מקצועיים, ולכן מילאו תפקיד מוביל במאבקים מעמדיים, כיום העובדים בהיי-טק, בתקשורת ובפיננסים – רובם ככולם אינם מאורגנים, ורבים מהם אינם תופשים עצמם כנמנים עם מעמד חברתי של עובדים. הם רואים עצמם כחלק מ"שכבות הביניים" המבוססות, שכל עוד הן עובדות ומשתכרות – טוב להן בקפיטליזם. כך התפתחה סתירה בין מעמדם הפוטנציאלי של העובדים בענפי ההיי-טק לבין מעורבותם בפועל במערכות המעמדיות והחברתיות.

הפרסומים התכופים בנושאים כמו קשרי הון ושלטון, שחיתויות בצמרת, העושר שנצבר בידי קומץ המשפחות העשירות, גידול העוני – מפיצים את המידע, שלכאורה אמור לגרום לעובדים, לרוב הציבור, לכעוס ואפילו להתקומם. אך מידע אינו יידע, וגם מי ששמע בטלוויזיה כי מיליארדר נתן הנחה לראש הממשלה ברכישת בית מפואר, או מימן עמותות וחברות של שר – עדיין מתקשה להסיק מכך מסקנות כלליות לגבי השיטה, לגבי המשטר הקפיטליסטי בכללותו. דווקא בעידן הטלוויזיה הרב-ערוצית והאינטרנט, מתרחבות התופעות של בורות-מבוססת-מידע ושל תגובות וירטואליות (שיגור SMS) כתחליף לפעולות מחאה רבות משתתפים במרחב הציבורי.

הסטודנטים, המורים וקבוצות עובדים אחרות, המתגייסים למאבקים, יוכלו לשנות את החברה אם ילמדו כיצד פועל משטר הניצול החברתי ויאמצו לעצמם השקפות שמאליות ותפישות חברתיות רדיקליות. כאשר זה יקרה, האי-שקט יהפוך לסערה חברתית של ממש. מיליארדרים, ראשי תאגידים, ספסרי בורסה וכל הפוליטיקאים המשרתים אותם: ראו, הוזהרתם.