דו"ח העוני ומה שמאחוריו

Bookmark and Share

 הדו"ח על ממדי העוני לשנת 2000, שפורסם בימים אלה, חשף את המחיר החברתי הכבד שגובים הגידול באבטלה, העמקת הפערים החברתיים, ריכוז ההכנסות והעושר בידי כמה משפחות, והגידול במיספרם של הנאלצים לחיות על שכר מינימום או על קיצבות של הביטוח הלאומי.

ישראל בתחילת המאה ה-21 היא ארץ גזירה לרבבות החיים על דמי אבטלה וגימלת סעד ("הבטחת הכנסה"), לרבבות המתקיימים רק מגימלת נכות, לקשישים המתקיימים רק על קיצבת זקנה, ולחצי מיליון נשים וגברים המתקיימים משכר מינימום ופחות ממנו. רבבות בני 40 ויותר אינם מוצאים עבודה, ובוודאי לא עבודה ההולמת את מיומנותם. לפי נתוני דו"ח העוני 2000, ישראל היא ארץ של מצוקה קשה ל1.1 מיליון תושבים, ובתוכם – לחצי מיליון ילדים, החיים מתחת לקו העוני.

הצד השני של ההתפתחות החברתית הקשה הזאת הוא ההתעשרות המדהימה של העשירון העליון, ובעיקר האלפיון העליון בין מקבלי ההכנסות. הכנסותיו של העשירון העליון הן למעלה משליש מכלל ההכנסות הכלכליות של כל העובדים.

בתקשורת מצטיירת תמונה סטריאוטיפית של חיים מתחת לקו העוני: אנשים שאינם עובדים, חולים ועוד. אך נתונים דו"ח העוני מגלים, כי כשליש מהמשפחות העניות הן משפחות של קשישים, שבכלל יצאו משוק העבודה. שליש נוסף מורכב ממשפחות שיש בהן מפרנס, אך הכנסתו החודשית נמוכה כל-כך, שבחישוב לנפש משפחתו חיה מתחת לקו העוני. והשליש הנוסף כולל את המשפחות של המובטלים, הנכים, החד-הוריות, וגם החרדים.

במיוחד חשוב לשים לב למצבן העגום של המשפחות הערביות. לפי ההכנסה הנקיה (לאחר תשלומי מסים וקבלת הקיצבות, בכלל האוכלוסיה 18% מכלל המשפחות חיות מתחת לקו העוני, ואילו בקרב המשפחות הערביות, 43% מהן חיות מתחת לקו העוני. מכאן שתחולת העוני בקרב הערבים גבוהה פי 2.5 מאשר אצל היהודים.

אשר לילדים, הרי בעוד שבקרב היהודים כל ילד רביעי חי מתחת לקו העוני, בקרב הערבים – כל יליד שני חי מתחת לקו העוני.

העוני נפוץ במיוחד בקרב האוכלוסיה הערבית מכמה סיבות:

  1.  אצל רוב המשפחות הערביות העניות יש מפרנס, אך שכרו בדרך כלל נמוך, בסביבות שכר המינימום, ולכן למרות עבודתו – המשפחה חיה ברמת הכנסה הנמוכה מקו העוני.
  2. הישובים הערביים מוכי אבטלה, ובקרב
  3. 25 הישובים שהוכרזו מוקדי אבטלה, רובם ישובים ערביים. האבטלה פגעה במיוחד בערבים משום שרבים מהם עבדו בבנייה, בטקסטיל ובתיירות, שהם במשבר חמור.
  4. רק 20% מהנשים הערביותמוצאות עבודה, וזאת לעומת כמחצית מהנשים היהודיות. לכן מעטות המשפחות הערביות עם שני מפרנסים, מצב שהוא תנאי להחלצות מתחום העוני.
  5. כללי קביעת הזכאות לקיצבת הבטחת הכנסה, שהיא קיצבת הקיום בסיסית, מקפחים במיוחד את הערבים. הקיצבה נמנעת ממשפחות רבות, לרבות חד-הוריות, החיות העוני נורא, בעילות שאינן מתחשבות באורח החיים הכפרי. כך, למשל, אם ערביה המגדלת לבד חמישה ילדים לא תקבל קיצבת הבטחת הכנסה בטענה, שהיא ועשרת אחיה ירשו מאביהם דונם קרקע, אשר כלל אינו ניתן לעיבוד או לבנייה. כתוצאה מקיפוח זה, קיצבות הביטוח הלאומי מעלות אל מעבר לקו העוני 3/4 מהקשישים העניים; 2/3 מהמשפחות החד-הוריות; אך רק מחצית מהמשפחות הערביות העניות.

התפשטות העוני משקפת את העיוותים החברתיים שהם פרי הכיבוש הנמשך והמלחמה המחודשת, כמו גם את המדיניות של הממשלות, הכוללת הפרטה; עידוד חברות כוח האדם המעסיקות עובדים חסרי זכויות ומקבלי שכר זעום; רפורמה במס, אשר הגדילה בצורה מהותית את רווחי הבנקים, החברות, המעסיקים והעצמאים. לו המעבידים והחברות היו משלמים השנה מסים בשיעורים שהיו נהוגים בשנת 1985, לפני גל ההטבות במס, הם היו משלמים כמסים עוד 40 מיליארד שקל – סכום השווה להוצאות הצבאיות השנתיות או לכלל ההוצאות לקיצבות של הביטוח הלאומי.

בשל הדמגוגיה של ראש הממשלה שרון ושריו, ההשתתפות של מפלגת העבודה בממשלה, ושטיפת המוח בתקשורת, רבים מהאזרחים עדיין מאמינים שאין דרך אחרת ותומכים במדיניות הכוח ההרסנית, הגובה קורבנות בנפש וגורמת להרס הכלכלה הישראלית. הם גם משלימים עם ההתעשרות של קומץ בעלי חברות על חשבון הרוב המכריע של האזרחים.

אך גם בתנאים הקשים האלה, נשמעים יותר ויותר קולות מצד ארגונים חברתיים ומצד אזרחים, שאינם מוכנים לשתוק, כאשר בתירוץ של "ביטחון" פוגעים בהם, בילדיהם וברמת חייהם. מחאה חברתית זו היא עדיין מצומצמת, אך היא תגדל.