הוא שונא ילדים עניים

Bookmark and Share

ילדים הם בעיה פרטית של ההורים שלהם, ואין זה מתפקיד המדינה לדאוג לילדים שהוריהם מתקשים לכלכל אותם ולדאוג למחסורם – דברים ברוח זו השמיע שר האוצר בנימין נתניהו בריאיון עם שלי יחימוביץ' בגלי צה"ל (10.9.2003)..

יחימוביץ' הקשתה, כיצד מסתדרת הדאגה לשכבות החלשות, שנתניהו הציג כיעד לשנת 2004, עם הקיצוץ החריף בקיצבות הילדים. על כך השיב נתניהו, כי דאגה לשכבות החלשות פירושה, שכל אב יעשה חשבון, לכמה ילדים מספיקה הכנסתו. למשמע הכרזתו הביעה יחימוביץ' תקווה, כי "חינוך מחדש" מעין זה לא יכלול גם עיקור…

אך למרות שנושא ההחלטה בדבר גודל המשפחה הוא מעניין, אני מבקשת לעמוד על הנושא שמבחינת נתניהו כלל אינו קיים, והוא זכויות הילדים.

שום הכרזה פטרונית ומתנשאת בדבר חובת ההורים לדאוג לילדיהם אינה משחררת את ממשלת ישראל מלדאוג למימוש זכותו של כל ילד באשר הוא ילד (ובמיוחד אם הוא ילד החי בעוני) לתנאי חיים נוחים, ללא אפליה, להתפתחות, לבריאות, לחינוך, לרווחה, לתרבות.

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שממשלת ישראל אישררה ב-1991 והתחייבה למלא אחר סעיפיה, קובעת, כי רמת חיים הולמת היא זכותו של הילד:

"המדינות החברות מכירות בזכותו של כל ילד לרמת חיים המתאימה להתפתחותו הגופנית, השכלית, הרוחנית, המוסרית והחברתית של הילד" (סעיף 27.1).

הדגש ששמה האמנה בזכותו של הילד לרמת חיים הולמת אינו פוטר את ההורים מאחריות: "על ההורה(ים)… האחריות הראשונה במעלה להבטיח במיסגרת יכולותיהם ואמצעיהם הכספיים, את תנאיי המחיה ההכרחיים להתפתחות הילד" (סעיף 27.2). אך כאשר להורים אין אפשרות להעניק את רמת החיים ההולמת – זו חובתה המפורשת של המדינה לכבד את זכותו של הילד, ומתוקף כיבוד הזכות – לסייע להורים ולספק עזרה חומרית ותוכניות סיוע.

זכותם של שליש מהילדים בישראל לרמת חיים הולמת, המוגדרת לצורך הוויכוח הזה כחיים מעל לקו העוני, נרמסה ברגל גסה במיסגרת תוכניתו של נתניהו ממרס השנה. באותה תוכנית הוחלט לקצץ 70% (!) מקיצבות הילדים במשפחות שבהן 3 ילדים ומעלה (שימו לב: גם משפחות המגדלות שלושה ילדים). זאת במהלך שיימשך עד ינואר 2006, כאשר חלק הארי של הקיצוץ מבוצע בשני שלבים: באוגוסט השנה ובינואר 2004.

מהראיון עם שלי יחימוביץ' ניתן היה להבין, כי הקיצוץ בקיצבות הילדים, שאת רובו נאלצו לספוג המשפחות בחמשת העשירונים התחתונים, אינו כורח הנובע ממשבר כלכלי: מבחינת נתניהו, צריך היה לבצע קיצוץ כזה בכל מקרה כמסר אידיאולוגי, וכאבן יסוד בחשיבה החברתית התאצ'ריסטית שלו. נתניהו, כך ניתן היה להבין, מאס בילדים העניים, ובעיקר בילדים במשפחות של ערבים וחרדים, שהוריהם מתקשים לפרנסם. לכן הוא יגרום לילדים אלה לא רק לחיות בעוני, אלא גם לסבול רעב, לרעוד מקור בבית שאינו מחומם, לא לקבל את התרופות שהם זקוקים להם, לנשור מהלימודים בשל מחסור בספרי לימוד או בגלל הצורך לעזור בפרנסת המשפחה.

ספרות מחקרית ענפה בחו"ל וספרות מעטה בארץ* עוסקות בהבטים שונים של חייהם של ילדים עניים ובמשמעות החיים בעוני לגבי בריאותם, התפתחותם, לימודיהם וסיכויי השתלבותם החברתית של ילדים.

מבחינתו של ילד, עוני פירושו תת-תזונה או תזונה לא-הולמת; תחלואה רבה יותר ומחלות קשות יותר, לרבות מחלות כרוניות; סכנה רבה יותר לסבול מהזנחה ומבעיות התנהגות; יותר העדרויות מבית הספר ושיעור נשירה מהלימודים גבוה יותר; ניכור חברתי; שאיפות אישיות מוגבלות וחוסר אמון בכוחו להיחלץ מהמצוקה.

לגבי ילד, חיים בעוני הם לא רק מחסום חברתי כמעט בלתי-עביר. עוני הוא מפלצת לא מדומיינת, האוכלת בבריאותו, בכישוריו, בהווה שלו ובעתידו. החיים בעוני נכפים על הילד ואין הוא יכול להימלט מהם. לילד אין כלים ואין יכולת להיחלץ בעצמו מהעוני. מבחינתו של הילד, עוני הוא מצב הדברים, והוא מודע לכך שאינו יכול לשנותו, כשם אינו יכול לשנות את צבע עיניו.

אך מבחינתנו, הבוגרים, עוני הוא מצב חברתי הנגרם בתנאים מסויימים שכן ניתן לשנותם. קיטוב חברתי אינו מכה משמיים, אלא פריו של סדר חברתי מעוות ושל מדיניות שיטתית, החותרים לחזק את האלפיון העליון בכל מחיר, ואפילו על חשבון רמיסת זכויותיהם הבסיסיות של כ-700 אלף הילדים העניים.

דבריו של נתניהו לשלי יחמוביץ' הבהירו, כי את מחיר "ההבראה הכלכלית" המדומיינת משלמים, ולא במקרה,  אותם ילדים יהודים וערבים, שיחיו בשולי החברה בעוני מנוול עוד יותר ובייאוש גדול יותר. המחיר הנורא שמשלמים הילדים העניים, ואיתם החברה הישראלית בכללותה, מחייבים להוקיע את עמדותיו שונאות-הילדים-העניים של נתניהו ולפעול יחד, כדי להביס את מדיניות הדיכוי החברתי המופעלת הלכה למעשה.

—————

* למשל: ג'וני גל (עורך), ילדים עניים בישראל, הוצאת המועצה הלאומית לשלום הילד, ירושלים, 1997.