וילת פאר מול סוכה דלה

Bookmark and Share

לאחרונה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסיקה (למ"ס) נתונים מאלפים על הגידול בפער בהכנסות בין העשירים לשאר השכבות ועל הירידה בהוצאות של רוב המשפחות על מזון, חינוך ובריאות.

לפי נתוני למ"ס, בשנת 2003 ההכנסה הממוצעת למשפחה בישראל היתה 10,924 שקל לחודש. לאחר תשלום מסים (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות), ההכנסה הממוצעת למשפחה היתה 8,650 שקל לחודש.

אך מאחורי נתונים אלה מסתתרים פערים הגדלים בהתמדה.

בשנת 2003, ההכנסה (לפני תשלום מסים) של משפחת שכירים בעשירון העליון היתה כ-37 אלף שקל, בעוד שההכנסה של משפחת שכירים בעשירון התחתון, העני ביותר, היתה 3,200 שקל בלבד. ההכנסות של משפחה בעשירון העשיר ביותר היו, איפוא, גבוהות פי 11.3 מההכנסות של משפחה בעשירון העני ביותר.

שנתיים קודם לכן, ב-2001, הפערים בקרב השכירים היו קטנים יותר: ההכנסה הכספית (לפני מסים) של משפחה בעשירון העליון היתה אז 34 אלף שקל, ואילו ההכנסה בעשירון העני ביותר היתה 4,280 שקל. מכאן שההכנסה בעשירון העליון של השכירים ב-2001 היתה גבוהה פי 7.9 מההכנסה בעשירון העני ביותר.

לפי הנתונים הרשמיים, במהלך שנתיים בלבד, הפערים בין העשירון העשיר ביותר לעשירון העני ביותר בקרב השכירים גדלו מפי 8 לפי 11 – הצלחה מדהימה של מדיניות העמקת הפערים של ממשלת שרון-נתניהו!

"השג" זה של נתניהו הושג, כפי שעולה מהנתונים, באמצעות הרחבת "המספריים של ההכנסות": בעוד שההכנסות של העשירון העשיר עלו בין 2201 ל-2003, בממוצע, ב-3,000 שקל (שהם כגובה כל הכנסה של משפחה ענייה), ההכנסות של העשירון העני ביותר ירדו באלף שקל לחודש. וכיצד זה קרה? בעוד שהעשירון העליון הגדיל את הכנסותיו באמצעות העלאת שכר המנהלים והודות לרווחים מעיסקות פיננסיות, העשירון העני (שרבות בו המשפחות הערביות) סבל מהירידה בשכר, מהגידול באבטלה ומהקיצוץ החריף בקיצבות הילדים והזקנה ובדמי  האבטלה.

הצד השני של ירידת ההכנסות בשל האבטלה והקיצוצים בשכר והקיצבות הוא הירידה בהוצאות של רוב המשפחות למטרות חיוניות כמו מזון, חינוך ובריאות.

לפי סקר ההוצאות של המשפחות, שפירסמה לאחרונה למ"ס, ההוצאה הממוצעת של משפחה על סל שירותים ומצרכים ירדה מ-10,450 שקל ב-2002 ל-10,140 שקל ב-2003, או ב-3.6%.

בין הסעיפים הבולטים בירידה בצריכה של המשפחות: ירידה של כ-4% בהוצאות למזון; של 14% בהוצאות לציוד לבית; של 5% בהוצאות לבריאות; ושל 0.6% בהוצאות לחינוך ותרבות. המשפחות הוציאו 18% פחות על עיתונים יומיים ו-24% פחות על נסיעות לחו"ל.

מאחר שהנתונים האלה מתייחסים לכל המשפחות, מסתתרת, בעצם, מאחוריהם השפעת הפער שגדל בהכנסות: ברור שמשפחה בעשירון העני, שהכנסתה ירדה בצורה תלולה, רכשה פחות מזון, אך משפחה בעשירון העליון, שהכנסתה עלתה – הוצאותיה למזון, בריאות וחינוך וגם לנסיעות לחו"ל לא רק לא נפגעו, אלא סביר להניח שגם עלו.

הנתונים על העמקת הפערים בהכנסות ועל הירידה בצריכה מעניקים מישנה חשיבות למערכה נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, אשר ממשיכה במדיניות העשרת העשירים, הקיצוץ בקיצבות ובתקציבי החינוך והבריאות, פיטורי עובדים והרחבת האבטלה.