ממי שרת החינוך שואבת השראה

Bookmark and Share

המוסף של "ידיעות אחרונות" (7 ימים", 10.8) הקדיש לביקורה של שרת החינוך יולי תמיר בסינגפור 6 עמודים. שרת החינוך עצמה הכריזה במהלך הביקור, כך כתוב בעיתון, כי מערכת החינוך בישראל משלמת מחיר גבוה מדי בגלל… עודף שוויוניות ודמוקרטיה. או במלים שלה: "מרוב שרצינו שוויון הרגנו את כולם". טוב, לא ממש הרגו, אבל לפי תמיר, מנעו מהתלמידים החזקים להצליח עוד יותר.

העיתונאית אמירה לם, שסיקרה את הביקור, סיפרה מעט על נפלאות מערכת החינוך בסינגפור, שממנה מתלהבת שרת החינוך. ובכן, כבר בסוף כיתה ד' (בגיל 10) מוסללים כל התלמידים הסינגפורים לשלושה מסלולים: לחזקים, לבינוניים ולחלשים. ומהמסלול הזה, שנקבע בכיתה ד', שום תלמיד לא ייחלץ. כעבור שנתיים, בגיל 12, נעשית הסללה נוספת: למסלול עיוני ולמסלול מקצועי. אמירה לם: "מדובר, למעשה, בגזר דין הקובע את עתיד הילד הסינגפורי".

עם כללי ברזל כאלה (וסינגפור היא מדינה אותוקרטית), ההורים עסוקים בלהשקיע בילדיהם באופן פרטי. והתוצאה: 80% מהילדים בסינגפור נעזרים במורים פרטיים. וכך, הורה סינגפורי היכול לשלם למורים רבים וטובים – יבטיח שילדו יגיע במסלול העיוני, עם סיכוי להימנות עם המצטיינים.

מה מציעה השרה ללמוד מסינגפור?

שרת החינוך תמיר התלהבה במיוחד מהמיון למסלול מקצועי. מאחר שמחצית מבני ה-17 בישראל אינם משיגים תעודת בגרות, קפצה תמיר על המציאה: "לא כולם צריכים ללמוד באותה מסגרת. יש תלמידים שהיו מצליחים יותר בחיים, אם הם היו גומרים תיכון עם מקצוע ביד". וכדי שלא יחשדו בה, שהיא מתכוונת לתלמידים מעשירוני הכנסות מסויימים ושהוריהם ערבים או מזרחים, למשל, היא מוסיפה בהתחסדות: "בתנאי שנקפיד שהחינוך המקצועי יהיה איכותי, ויוצע, במידה שווה, לילדי המרכז והפריפריה".

נו, 'להציע' באמת אפשר באופן שוויוני, אך התשובה לשאלה, מיהם  התלמידים שיוסללו לחינוך המקצועי, בעצם כבר ידועה מראש.

מדוע, למשל, שמערכת החינוך בארץ תתאמץ להגיש לבגרות תלמידים בדואים או תלמידים אחרים החיים מתחת לקו העוני, כאשר אפשר לקבל החלטה על הסללה ולהכשירם להיות נהגים, פועלי ייצור או קלדניות?

האמת צריכה להאמר, כי הסללה אינה פטנט סינגפורי. בישראל של תחילת המאה ה-21, עדיין למחצית מבני ה-17 אין תעודת בגרות, וגם בקרב אלה שיש להם תעודה – לחמישית, בערך, יש תעודה שאינה מאפשרת כניסה למוסד להשכלה גבוהה. האם מציאות זו אינה מעידה על הסללה ברורה?

ואם שליש מהתלמידים (בנים) הערבים, וגם אלה ממוצא אתיופי, אינם מסיימים כיתה י"כ, משום שהם יוצאים לעבודה, או מאחר שאינם רואים טעם להתאמץ, שהרי ממילא לא ישיגו תעודת בגרות בעלת ערך – כלום זו אינה הסללה?

יולי תמיר, אשר בעבר עמדה בראש האגודה לזכויות האזרח, יודעת דבר או שניים על שוויון, לפחות כאופן תיאורטי. ובכל זאת היא מנסה לשווק בהתלהבות מערכת חינוך בלתי-שוויונית בעליל, כמו זו הפועלת בסינגפור, ומתרצת זאת בהשגיהם של התלמידים הסינגפורים במבחנים בינלאומיים במתמטיקה ובקריאה.

וכך צצה השאלה: האם בעצם הבחירה בביקור מתוקשר בסינגפור לא העבירה שרת החינוך תמיר מסר ברור, העולה בקנה אחד עם תוכניות האוצר למערכת החינוך?

שהרי באותו כסף ציבורי, אשר שימש למימון הנסיעה לסינגפור, יכלה שרת החינוך לנסוע, למשל, לפינלנד, וללמוד שם דבר או שניים על חינוך, שוויון והצלחה בבחינות.

מה אינה רוצה השרה ללמוד מפינלנד?

ובכן, עם כל הכבוד לתלמידי סינגפור, המצטיינים באמת במבחנים הבינלאומיים במתמתטיקה, בקריאה ובמדעים הם דווקא התלמידים בפינלנד. ושם, במדינה הצפונית, לא מעלים על דעתם לבצע הסללה בגיל 10.

בפינלנד, למשל, הילדים לומדים באותו בית הספר מגיל 7 ועד גיל 16. בשנות לימוד אלה, אין בפינלנד שום מיון או הסללה. מי שהחל בגיל 7 בכיתה מסויימת, ימשיך עמה עד גיל 16. בפינלנד מדגישים, כי חובתם לתת לכל הילדים חינוך בסיסי זהה של 9 שנים, וכי זה מסוכן להסליל את התלמידים בגיל צעיר.

בגיל 16 רשאי כל תלמיד בפינלנד לבחור, בלי שום בחינה, בין לימוד במשך שלוש שנים בתיכון גבוה או בתיכון מקצועי. בכל מקרה, כל תלמיד רשאי לעבור מתיכון כזה לאחר לפי רצונו. בהמשך, 65% מבוגרי התיכונים האלה לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. ונא לא לשכוח: כל שנות הלימוד הן חינם.

נכון, גם בסינגפור וגם בפינלנד מדגישים את חשיבות החינוך ומתפארים בהשקעות גבוהות בתחום זה. בשתי המדינות גם מתפארים בשכרם הגבוה של המורים. אבל איזה הבדל קיים בין שתי המערכות האלה ככל שהעניין נוגע לשוויון בין התלמידים ולדרך, שבה המדינה מאפשרת לכל תלמיד למצות את יכולותיו.

ואם שרת החינוך תמיר הייתה בכלל רוצה לחסוך את דמי הנסיעה שלה ושל פמלייתה, ובכל זאת ללמוד משהו חשוב, היא יכלה לעשות דבר פשוט: לפתוח את דו"ח ועדת רוטלוי, שהוגש לממשלה עוד ב-2003, ולמצוא בו את ההצעה לחוקק בישראל את "חוק שוויון בחינוך". ועדת רוטלוי, שבחנה את יישום האמנה לזכויות הילד, הגיעה למסקנה, כי שורש הבעייה במערכת החינוך הישראלית הוא העדר השוויון בין התלמידים. לכן היא קראה, באמצעות הצעת החוק, להבטיח לכל תלמידה ותלמיד בישראל "חינוך איכותי על בסיס שוויוני". אך שרת החינוך יולי תמיר, כפי שלמדנו, העדיפה לבקר בסינגפור ולהתפעל ממערכת החינוך שלה…