נחוצה הסלמה במאבק, ולא הפסקה

Bookmark and Share

השביתה הכללית של העובדים במגזר הציבורי, לרבות במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בחברות הממשלתיות, וכן בבנקים, היא צעד מאבק לגיטימי של ציבור עובדים מאורגן, ההודף מיתקפה חסרת-תקדים על זכויותיו ושכרו.

600 אלף העובדים, אשר נענו להחלטה לשבות, שקיבל מטה המאבק של ההסתדרות ושל הוועדים הגדולים, הבהירו לממשלת שרון-נתניהו, כי הם מתנגדים לחיסול ההסכמים הקיבוציים ולהחלפתם בהסכמים אישיים או בעבודה באמצעות חברות כוח אדם. "התוכנית הכלכלית", שהניח נתניהו על שולחן הכנסת, כוללת סעיפים בדבר הורדת שכר בחוק ובדבר פיטורים ללא הסכמה עם ועד העובדים – שני צעדים שמשמעותם: חיסולם בפועל של ועדי העובדים ושל ההסכמים הקיבוציים, ובעצם – חיסול האיגודים המקצועיים. זהו צעד אנטי-חברתי ואנטי-דמוקרטי, שלא היה חמור כמותו מאז הוקמה ההסתדרות בשנת 1920.

השביתה הכללית, אשר הקיפה גם את בתי הספר וגני הילדים, הוציאה את הממשלה והמעסיקים מכליהם. לכן הם מנהלים מסע הסתה והשמצה מאורגן וממומן בכסף רב נגד ועדי העובדים, נגד האיגודים המקצועיים, וגם נגד ארגוני הנשים, אשר מנהלות מערכה נגד הפגיעות החריפות בנשים.

בניסיון להביא להפסקת השביתה הצודקת, אירגן נשיא המדינה משה קצב מפגש בין עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, לבין שר האוצר נתניהו. בעיקבות אותה פגישה, החליט עמיר פרץ על דעת עצמו, ומבלי לחזור להנהגת ההסתדרות, על הפסקה זמנית (עד לאחר יום העצמאות) של השביתה ועל מעבר לעיצומים. ההחלטה הוצגה בפני כינוס של הנהגת ההסתדרות ושל ועדי העובדים הגדולים, שנערך במוצאי ה-1 במאי, ופרץ דבק בה למרות ההתנגדות החריפה של ראשי ועדים להפסקת השביתה.

ההחלטה על הפסקת השביתה לאחר יומיים בלבד היא בעצם גול עצמי. התגובה המתבקשת להתעקשות הממשלה להעביר בכנסת את החקיקה נגד העבודה המאורגנת ואת הגזירות הדרקוניות, שנועדו לחסל את מדינת הרווחה, היא – החרפת המאבק ועריכת הפגנות עובדים, נשים ומובטלים ברחבי הארץ, לרבות הפגנה ארצית גדולה בתל-אביב.

לכן חיוני לנצל את פסק הזמן שעמיר פרץ כפה על המאבק, כדי להיערך להחרפת המערכה נגד ממשלת האבטלה והעוני וגזירותיה.