סדר עדיפויות נגד האזרחים ונגד הטבע

Bookmark and Share

בחופשת הקיץ לפני כעשור, שהיתי עם משפחתי באי יווני. באחד הימים, ראינו שריפת יער גדולה משתוללת ברכס הסמוך. ואז הבחנו במטוס הכיבוי, שטס הלוך ושוב מהים ליער הבוער, כשהוא נושא מיכל גדול מאוד. במיכל הוא שאב מהים מים, אותם שפך באזור השריפה.

כאשר החלו להתפרסם הידיעות על השריפה בכרמל, שרוח חזקה מלבה אותה, היה ברור שזו העת להפעיל מטוסי כיבוי מהסוג שראינו ביוון. אך למרבה האימה, התברר מהר מאוד, כי לשירותי הכיבוי בארץ אין כלל מטוסי כיבוי כאלה. וכך קרה, שהשריפה בכרמל יצאה מכלל שליטה, הפילה 41 קורבנות בנפש, פצעה אחרים וחיסלה רכוש ובתים בכמה יישובים.

בעת כתיבתן של שורות אלה, השריפה עדיין משתוללת, כשהיא מותירה אחריה כרמל מפויח, גזעי עצים שחורים, שממה בצבעי שחור-חום, ששיקומה יימשך שנים ארוכות. ובכל מקרה נשאלות שאלות רבות על המחדל הנורא.

האסון היה צפוי

לפני שנה שבתו כבאי ישראל. הם לא דרשו תוספת שכר; הם דרשו איוש תקנים קיימים, תוספת תקנים ורכישת ציוד כבאות חדיש. דוברי הכבאים התריעו, כי אין ברשותם סולמות גבוהים דיים, כדי לחלץ אנשים לכודים ברבי קומות; כי מיכליות הכיבוי מיושנות; כי הפרטת הכיבוי באמצעות מטוסים לידי חברת כימניר אינה תחליף למטוסי חיל האוויר.

אך קולם של הכבאים לא זעזע את המערכת. אמנם הוסיפו תקציב מסוים, אך מערך הכיבוי נותר דל אמצעים ולא עדכני. תוכנית להקמת מערך כיבוי ארצי, שאושרה בממשלה עוד ב-2008 לא בוצעה. הסיבה: האוצר היתנה את מעבר עובדי שירותי הכבאות לרשות בהסכמת העובדים לא להיות יותר מאורגנים בהסתדרות. כצפוי, העובדים דחו את התנאי.

בשנת 2007, קודם לשביתת הכבאים, פורסם דוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות. הדוח הצביע על מערך הכיבוי כחוליה החלשה ביותר במערך ההגנה על האזרחים. בין היתר ציין המבקר, כי בעוד שבאירופה, התקן הוא כבאי על אלף תושבים, בישראל התקן הוא כבאי על 7,000 תושבים. ואם לא די בתקן העלוב הזה, רק 90% מהתקנים מאוישים וחסר עשרות מכוניות כיבוי אפילו לפי התקן הקיים.

בשבוע הבא צפוי להתפרסם דוח מעקב של מבקר המדינה, שיבחן מה עשתה הממשלה מאז הדוח שראה אור ב-2007. המסקנה הצפויה של הדוח – מערך הכיבוי לא רק שלא שופר מהותית בשלוש השנים האחרונות, אלא שהוא אפילו הדרדר.

נוכח חוסר האונים של שירותי הכיבוי מול האסון הנורא של השריפה בכרמל, ביקשה הממשלה וקיבלה עזרה משורה של מדינות. אלה שיגרו לישראל מטוסי כיבוי הולמים, הקיימים בשוק עשרים שנה ויותר. תודתם של אזרחי ישראל שלוחה לממשלות של אותן מדינות. אך מדוע ישראל העשירה, המוציאה מיליארדים על התחמשות, לא רכשה עד היום אפילו מטוס כיבוי אחד כזה?

מפרים את הכלל הראשון של השלטון

לתוצאות הטרגיות של האסון בכרמל, למחיר הכבד של השריפה בחיי אדם, בבתים שרופים ובמיליוני עצים מפוחמים, אחראית במידה מכרעת מדיניות הממשלות ב-25 השנים האחרונות, ובעיקר – בעשור האחרון.

נכון, הממשלה אינה אחראית לרשלנות של מטיילים. נכון, הממשלה אינה יכולה לבלום רוח מזרחית חזקה, המלבה את האש במשך יממות. אך הממשלה נכשלה בחובתה לכלל הראשון של השלטון – לשמור על חיי אזרחים, להגן עליהם מפני אסון, להיות ערוך כראוי להתמודד עם אסון טבע ועם כל אסון לאומי אחר.

בסדרי העדיפות של הממשלות בישראל, ובמיוחד בעשור האחרון, נדחקו השירותים הציבוריים לתחתית סולם העדיפויות. הם נפלו קורבן למרוץ החימוש המואץ, מצד אחד, ולמדיניות טיפוח התאגידים וההון הגדול.

לפני שנתיים סיכמה ממשלת ישראל רכישה של 25 מטוסי 35F (מטוס תקיפה המכונה 'חמקן'). מחירו של כל מטוס כזה – 200-150 מיליון דולר. מחירו של מטוס כיבוי שריפות הוא 20 מיליון דולר. במילים אחרות, במחירו של מטוס קרב 'חמקן' אחד ניתן לרכוש עשרה מטוסי כיבוי חדישים!

המסקנה: ממשלה המתכוננת במרץ למלחמות הבאות עושה זאת על חשבון עניינים בלתי-חשובים כמו ציוד הולם לטיפול בשריפות יער.

הממשלה, המסרבת להגדיל את מספר התקנים של הכבאים ולציידם כראוי, עושה זאת גם כחלק מובנה במדיניות של הזנחת השירותים הציבוריים והרעבתם תקציבית. כאשר הממשלה מצליחה לדרדר כהוגן שירות ציבורי, היא מכריזה, שהנה הוכח, ששירות ציבורי אינו יעיל, ולכן חייבים להפריטו – לרעת הצרכנים ולתועלת התאגידים.

עדיין לא פורסמו מכרזים להפרטת שירותי הכבאות. אך כאשר מפריטים כבישים ומנהרות, נמלים ושירותי סיעוד, שירותי בריאות וחינוך, הספקת המים והספקת החשמל – אפשר לצפות גם למכרז הפרטת שירותי הכיבוי. התאגידים בארץ ובעולם הוכיחו, עד כמה רווחיים מבחינתם יכולים להיות שירותים פרטיים לטיפול באסונות הנגרמים עקב פגעי טבע או מלחמות.

ועוד לא אמרנו דבר על התחממות האטמוספרה עקב פליטת מזהמים, בעיקר מכלי רכב, הגורמת, בין היתר, לשנה השחונה השביעית במספר בישראל ובאזור כולו. החום קיצי תרם את תרומתו להתפשטות השריפה בכרמל.

מעבר לשימוש בגז טבעי מצמצם את פליטת המזהמים. אך כבר התבשרנו, כי ברוני הגז בישראל, רודפי הרווחים המהירים, מתכננים לייצא את הגז, במקום לשמור על המלאי לתועלת אזרחי ישראל. והממשלה, קרוב לוודאי, תמשיך לדאוג לרווחיהם, במקום לרווחת האזרחים.