טרגדיה וקנוניה נוסח 1970

Bookmark and Share

"חוסיין קרא לצה"ל להציל אותו מהסורים. האמריקאים העדיפו שחיל האוויר הישראלי יתקוף בירדן ושפיקוד הצפון [- האמריקאי] יפעל בסוריה… 1970: התיאום המבצעי הראשון בין ואשינגטון לישראל" – כך נאמר בפתיח למאמרו של אמיר אורן ("הארץ", 18.9.09).

מה קרה בספטמבר 1970 וכיצד הגיבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית לאירועים בזמן אמת?

"ספטמבר השחור"

ב-6 בספטמבר 1970, חטפו פעילי "החזית העממית" ארבעה מטוסים אזרחיים והנחיתו אותם בזרקא (ירדן). ב-11 בספטמבר שוחררו רוב החטופים. חטיפת המטוסים שימשה עילה בידי חוסין, מלך ירדן, להכריז על משטר צבאי ולהורות על מתקפה כוללת נגד האוכלוסייה הפלסטינית. במשך עשרה ימים (27-17 בספטמבר) נמשך הטבח, החרות בהיסטוריה הפלסטינית בכינוי "ספטמבר השחור".

במאמר של אמיר אורן, הנסמך על מסמכים סודיים אמריקאיים מאותה תקופה, שהסיווג לגביהם הוסר, מתוארים פרטי המשא-ומתן האמריקאי-ישראלי. עניינם – תיאום אסטרטגי ובחינת האפשרות, שחיל האוויר של ישראל יתקוף את ירדן בשליחות הממשל האמריקאי של הנשיא ניקסון.

ב-20 בספטמבר, בעיצומו של הטבח בפלסטינים, הודיע הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של ניקסון, ליצחק רבין, אז שגריר ישראל בוואשינגטון, כי המלך חוסיין מבקש, שחיל האוויר הישראלי יתקוף את השריון הסורי, אשר פלש לירדן וכבש את אירביד. ממשל ניקסון הציע בשלב מסוים, שישראל תתקוף את סוריה או תפלוש לירדן, והבטיח לה סיוע במקרה שיהיה עימות עם הסובייטים.

בסופו של דבר, בשל התפתחויות בשטח, הנכונות הישראלית להלחם למען האינטרסים של הממשל האמריקאי ושל מלך ירדן לא מומשה.

זהירות: דיונים בממשלה בדבר התערבות בירדן

 הכותרת הראשית בגיליון "זו הדרך" מ-23 בספטמבר 1970, בעיצומו של הטבח באוכלוסייה הפלסטינית בירדן, קובעת חד-משמעית:

"התערבות אימפריאליסטית מאיימת על ירדן; הצי ה-6 ליד חופי האזור; דיונים בממשלת ישראל על התערבות".

בעמוד הראשון של "זו הדרך" האמור, מופיע גם גילוי דעת של הלשכה פוליטית של מק"י, שכותרתו: "בל תתערב ממשלת ישראל בירדן!". למרות שהפרטים הכלולים במאמרו של אמיר אורן לא היו ידועים אז להנהגת מק"י, היא הסיקה מהתבטאויות של ראש הממשלה גולדה מאיר בעקבות ביקורה בארה"ב ושיחותיה עם ניקסון, כי ממשלת ישראל נכונה לתקוף את ירדן.

גילוי הדעת של הלשכה הפוליטית מוקיע את הטבח ההמוני בפלסטינים, הנעשה תוך ניצול חטיפות המטוסים, ומתריע מפני ההכנות להתערבות אמריקאית לטובת המלך חוסיין וכת הקצינים השולטת בירדן. בהקשר זה נכתב בגילוי הדעת:

"נתנגד למזימות האימפריאליסטיות האמריקאיות להתערב בירדן! בל תתערב ממשלת ישראל בירדן ובל תסייע להתערבות צבאית אמריקאית!…

בל ינסו החוגים השליטים בישראל לדוג דגים במים עכורים ולהרוויח מהטרגדיה העקובה מדם של העם הפלשתינאי והירדני".

גילוי הדעת מסתיים בקריאה לפעול לפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-ערבי, שעיקרו – "כיבוד הזכויות של כל העמים, של העם הערבי הפלשתינאי ושל עם ישראל  בכלל זה. ניאבק לשלום יציב וצודק בין ישראל לבין המדינות הערביות, לשלום ללא סיפוחים, על-ידי ביצועה המלא של החלטת מועצת הביטחון (- 242)!".

ח"כ תופיק טובי בוועדת החוץ והביטחון

ב-20 בספטמבר, ביום בו מודיע קיסינג'ר לרבין, כי חוסיין מבקש התערבות צבאית ישראלית, וכמובן מבלי לדעת על כך, משתתף ח"כ תופיק טובי (רק"ח) בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שדנה בהצעות לסדר היום בנושא חטיפות המטוסים. תופיק טובי מנצל את ההזדמנות, ואומר בישיבת הוועדה:

"אנו מזהירים מכל פעולה של התערבות זרה בירדן ומאיומים בהתערבות צבאית, במיוחד עם הופעת הצי השישי האמריקאי בחופי האזור. זה עלול רק לסבך את המצב המסוכן בלאו-הכי. קריאה כזאת מטעם ועדת החוץ והביטחון נגד התערבות בירדן תהיה בעיתה".

שבוע לאחר מכן , מפרסם "זו הדרך" (28.9.1970) מאמר ארוך של תופיק טובי, שכותרתו  -  "בצל מאורעות הדמים בירדן". המאמר פותח בהוקעה של הטבח בפלסטינים ושל העידוד שנתן ממשל ניקסון למלך ירדן, מבצע הטבח. בהמשך מדגיש טובי:

"שליטי ישראל עושים יד-אחת עם האימפריאליסטים האמריקאיים, המאיימים בהתערבות צבאית, מרכזים את הצי השישי התוקפני במזרח הים התיכון, עורכים הכנות צבאיות באירופה ואף בארצות-הברית עצמה. אנו מזהירים את שליטי ישראל: בל יירתמו שוב לעשיית מלאכתו של האימפריאליזם באזור, בל יתערבו בענייניה הפנימיים של ירדן".

בהמשך המאמר קובע טובי, כי ההרפתקה של חטיפות המטוסים גרמה נזק רב לתנועת ההתנגדות הפלשתינאית. בהקשר זה, מנתח טובי את מצבה של התנועה הלאומית הפלסטינית באותה עת, ומתפלמס עם אותן עמדות בקרב תנועה זו, השוללות את קיומה של ישראל:

"ראיית הבטחת הזכויות של העם הערבי הפלשתינאי כעומדת, כביכול, בסתירה לקיום מדינת ישראל, דחיית כל פתרון בדרכי שלום של המשבר באזור, התנגדות להחלטת מועצת הביטחון… – כל אלה גרמו לקרע בתוך התנועה הערבית האנטי-אימפריאליסטית"

בהמשך מסכם טובי, כי "תולדותיו של המאבק המהפכני של הפרולטריון ושל העמים נגד האימפריאליזם ולמען השחרור הלאומי והסוציאלי ידעו מקרים לא-מעטים, כאשר עמדות פסיאודו-מהפכניות שמאלניות, או אולטרה-לאומיות הרפתקניות ובלתי-מציאותיות של הנהגות מסוימות, גרמו נזק רב למאבקו של מעמד הפועלים, או של העם, במערכה הקשה נגד האימפריאליזם והריאקציה".