"דירה תמורת דירה, עסק תמורת עסק"

Bookmark and Share

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, ניהלו תושבי שכונות ביפו מערכה ממושכת נגד פינויים מבתיהם ללא פיצוי ראוי. התושבים התגוררו בבתים, שהיו בעבר כפרים ערביים. הממשלה החליטה להרוס את הבתים ולבנות במקום בנייני קומות, ותבעה מהדיירים להתפנות.

להמחשת המערכה נגד הפינוי משכונות יפו, הנה תוכנו של כרוז, שפירסם ועד תושבי שכונת עג'מי ב-21 בפברואר 1968:

אל תושבי שכונת עג'מי – נמל – יפו,

בימים אלה נשלחו פקידים בשם חברת 'חלמיש' לשיקום משכנות עוני ת"א-יפו, על מנת לערוך סקר על מצב תושבי השכונה. ועד השכונה הגיע למסקנה, שסקר זה מטרתו להכניס פילוג בקרב דיירי השכונה, שתביעתם היא אחת:

דירה תמורת דירה.

מדוע? בשאלון שכל דייר צריך למלא – עשרות רבות של שאלות. המטרה של חברת 'חלמיש', שכל דייר ישיב תשובות אחרות ומנוגדות לתשובות שכניו, שכל דייר יגיש תביעות נפרדות, ועל-ידי כך לפצל את המאבק המלוכד של תושבי השכונה ל"דירה תמורה דירה".

מטרת הסקר – לעורר תקוות שווא בקרב תושבי השכונה, תקוות שהניסיון מוכיח, שאין חברת 'חלמיש' מוכנה להגשימן.

השאלות בסקר עוסקות בחיים הפרטיים של כל דייר, בהכנסותיו ובהוצאותיו הפרטיות. מה לזה ולבעיית התביעה הצודקת שלנו ל'דירה תמורת דירה'?

בסקר שאלות על יחסי שכנים. אלו שאלות, שעלולות רק להכניס ריב ופיצול בין תושבי השכונה. מה ליחסי שכנים ולתביעתנו הצודקת 'דירה תמורת דירה'?

תושבי השכונה!

ועד השכונה קורא לכם להתלכד סביב הוועד ולא לשתף פעולה עם עורכי הסקר. אם נהיה מלוכדים, נוכל לדחות כל מזימה, שעלולה לפגוע בזכויותינו הצודקות.

במפורד נכשל, במלוכד נשיג תביעותינו. לכן בל יתחייב אף תושב לתביעות כספיות. בל יחשוב תושב זה או אחר, שלבד ישיג יותר. הניסיון מלמד, שאין הדבר ככה.

מלוכדים נמשיך בתביעתנו ובמאבקנו:

דירה תמורת דירה.

  על מעורבותם של קומוניסטים בוועד התושבים בשכונת עג'מי-הנמל ביפו תעיד העובדה, שהוועד שיגר ברכה לוועידה ה-16 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שנערכה בינואר 1969 באולם קולנוע "אילת" ביפו.

כפר שלם במחצית שנות ה-70

במסגרת הפעילות בשכונות, הוציאו סניפי מק"י ביפו ובת"א עלון בן ארבעה עמודים, שכותרתו הייתה: "השכונות במאבק".

בגיליון מחודש מאי 1976, מתואר מאבקם של תושבי כפר שלם, שזכו לביקורי עסקני הממסד רק ערב בחירות. ראש העירייה דאז, שלמה להט (צ'יץ') הודיע ערב הבחירות, כי הוחלט "לחסל את כפר שלם". בתגובה הקימו התושבים, דתיים וחילוניים ותומכי מפלגות שונות, את "המועצה הציבורית של תושבי כפר שלם", ובה 91 חברים. המועצה ארגנה שתי עצרות עם וחילקה חומר הסברה, בו תבעה ביטול של 340 צווי הריסה; בנייה של דירות חד-קומתיות למשפחות בנות 6 נפשות ומעלה; הקמת שיכון לזוגות צעירים; שיפור של השירותים העירוניים.

כתוצאה מהמאבק המלוכד של תושבי השכונה, בוטלו רוב צווי ההריסה והיתר – הוקפאו; הוגדל הפיצוי עבור פינוי; נבנו 32 דירות חד-קומתיות בשטח כפר שלם; וכל תוכניות הפינוי נידונו בשיתוף המועצה הציבורית.

מאבק תושבי נווה אליעזר

אחת התוצאות של המאבק של תושבי כפר שלם, הייתה הקמת שיכון, שבו שוכנו משפחות שפונו.

כתבה באותו גיליון של "השכונות במאבק" עוסקת בגורלן של המשפחות מכפר שלם, שהועברו לשיכון נווה אליעזר:

תושבי השכונות ש'שוקמו' בנווה אליעזר הפכו למפרנסים של הנושים, הבנקים וחברת 'חלמיש'… הצפיפות איומה, כי בכל כניסה של בית יש כ-120 ילדים! מערכת הביוב צרה מלהכיל את השפכים, ואלה מציפים תדיר את פני הקרקע בחצרות הבתים וברחובות.

בהמשך מוצגות הדרישות של תושבי נווה אליעזר:

ביטול כל המשכנתאות והחובות ומסירת הבעלות על הדירות לידי התושבים.

להעביר את המשפחות ברוכות הילדים מדירותיהן לדירות המתאימות לגודל המשפחה.

להפסיק את ההצפה המתמדת של השפכים על-ידי התקנת רשת ביוב ההולמת את התקנים התברואתיים והחוקיים.

להקים גן ציבורי ומרכזי משחקים לילדים, ולהפעיל את מועדון התרבות בהדרכת מדריכים מוסמכים.