"המכשיר המיוחד" שהמציאו הקומוניסטים

Bookmark and Share

בשנות פעילותה של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית במחתרת, פרסמה העיתונות העברית אודותיה דיווחים, שקיבלה מהמשטרה הבריטית או משירות המעקב של ההגנה. להלן לקט של ידיעות כאלה.

משפט של נאשמת בפעילות קומוניסטית

יפו. – הצעירה בתיה טראלר נתבעה ביום ה' לדין על-ידי הקצין אריאל לפני שופט השלום מר בודילי, באשמת הפצת כרוזים ברחוב דיזינגוף לפועלים שחזרו מהעבודה באחד מימי יולי אשתקד, בזמנה של שביתת הרעב של הקומוניסטים בירושלים. הנאשמת נאסרה לפני כ-7 חודשים ואחר-כך שוחררה בערבות עד היום. העדים שהעידו לחובתה לא זכרו בדיוק את פרטי המסיבות ונמצאו סתירות בדבריהם. הנאשמת עצמה סיפרה סיפור ארוך, כדי להוכיח את האליבי שלה, אך השופט הודיע שאינו מאמין לסיפורה מכל וכל. אף-על-פי-כן שיחרר אותה מחוסר הוכחות (דבר", 7.2.1936).

בשביתת הרעב, המוזכרת בכתבה, נטלו חלק האסירים הקומוניסטים, שהגדירו עצמם אסירים פוליטיים. הם סירבו ללבוש מדי אסירים ולצאת לעבודה. בשביתה, שהחלה ב-15 ביולי ונמשכה 19 יום, השתתפו כמאה אסירים. המפלגה הקומוניסטית ארגנה פעולות סולידריות רבות עם שובתי הרעב.

נאסרה קומוניסטית

אמש בשעה 10.30 נאסרה בצפון על שפת הים יעל גרזון, קומוניסטית ידועה, שנידונה כמה פעמים למאסר. המשטרה חיפשה אותה במשך כל ימי המאורעות, אך לא הצליחה למצוא אותה. אמש הלך השוטר הלל לוין על שפת הים ועקב אחריה. היא הלכה מאסיפה חשאית בלוויית צעיר, גם הוא קומוניסט, שהמשטרה מחפשת אחריו. הצעיר הספיק להמלט והצעירה נאסרה ("הארץ", 9.8.1936).

יעל גרזון, המוזכרת בידיעה, הצטרפה בנערותה לנוער הקומוניסטי והייתה מזכירת סניף תל-אביב של התנועה. בעקבות מאסר נוסף שלה, ב-1940, חלתה בכלא בית לחם בדלקת ריאות קשה. המשטרה הבריטית סירבה לשחררה מהכלא וגם לא הגישה לה עזרה רפואית הולמת. יעל גרזון מתה בפברואר 1941 בבית חולים, בעוד שוטרים שומרים עליה. בת 27 הייתה במותה.

תעמולת קומוניסטים

בימים האחרונים גברה בעיר תעמולה של קומוניסטים. לילה-לילה שמים לתוך תיבות הדואר כרוזים כתובים בעברית ובלשונות אחרות הקוראים ליהודים לתמוך ב"מלחמת השחרור" של הערבים. כמו כן מפיצים הנבלים כרוזים ברחובות על-ידי הכנסת מכשיר מיוחד על גגות הבתים: שמים על קצה קרש כמות של כרוזים, ולקצה השני של הקרש קושרים דלי מים נקוב, כשהדלי נתרוקן מהמים נוטה הקרש לצדו השני והכרוזים נופלים לרחוב. כך נפוצו כרוזים ברחוב נחלת בנימין, ברחוב אלנבי ועוד. המשטרה עוקבת אחרי מפיצי הכרוזים ("הארץ", 9.9.1936)

גורשו קומוניסטים

בסוף השבוע שעבר גורשו מן הארץ כמה קומוניסטים. מיניה פיינגלרנטר, נח ליפמאן, האחים אברהם ויוסף וובר – לרומניה; אברהם גוסטמן, משה פלטקובסקי, מרדכי רוט, ישראל קורנברג, אברהם ביאליר ואשתו – לפולין; מרדכי קפלן ורבקה טנסטמן – ללטביה; ולאדיסלב קון – לצ'כוסלובקיה; קורט לביא – לגרמניה ("הארץ", 5.10.1936)

הבריטים נקטו מדיניות קבועה של גירוש קומוניסטים מהארץ. הם נהגו לגרש קומוניסטים שלא הייתה להם אזרחות פלשתינאית. מעריכים, כי במהלך השנים 1921-1942, גורשו מהארץ כאלפיים קומוניסטים. הקומוניסטים גורשו לארצות אירופה גם לאחר עליית הפאשיזם לשלטון בגרמניה.

מניעת כניסה מפליט יהודי

המידע להלן לקוח מתיק בארכיון הציוני, העוסק בפעולות של מוסדות ציוניים למניעת כניסתם לארץ של יהודים החשודים שהם קומוניסטים (תיק מס' 6/4699S).

ב-31 באוגוסט 1938, שיגר ב. יפה, בשם לשכת העלייה בתל-אביב של הסוכנות היהודית לא"י, מכתב למחלקת העלייה בירושלים. להלן תוכן המכתב:

למשורר יעקב כהן נודע, כי מר הנריך פרנקל, יליד פולין ופליט (מ)אוסטריה, הנמצא עתה בבלגיה, נתקבל כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים ואף נשלח לו משם רשיון-עלייה.

לדברי כ. היה הנ"ל ועודנו גם כיום קומוניסט פעיל, אשר את עוון פעולותיו ריצה לא פעם בבית הסוהר. כ. מעיד עליו את ד"ר יצחק שיפר מווארשה, אשר בעומדו בראש אגודת האקדמאים בווארשה, ניהל פרנקל בתוך אגודה זו פעולת הסתה קומוניסטית, ולא עוד, אלא שייסד בתוך מעון האקדמאים היהודים דפוס קומוניסטי שסיכן את עמדתו וקיומו של כל הבית בעיני הממשלה הפולנית. כ. מבקש מאיתנו להזהיר את האוניברסיטה העברית מפני מתן רשיון עלייה לפרנקל, אשר בלי ספק ימשיך בפעולותיו ההרסניות גם באוניברסיטה העברית בתוככי ירושלים. לפעולתכם.

בתיק נמצא גם מכתב, הממוען לארי אבן-זהב, המזכיר האקדמי של האוניברסיטה העברית, בו מבקש מזכיר מחלקת העלייה לדעת, מה עשתה האוניברסיטה בעקבות המכתב שהועבר אליה. בתיק אין פרטים נוספים על הפרשה.