היכן גופתו של סיומה?

Bookmark and Share

החודש לפני 68 שנה, קצינים יהודים בבולשת הבריטית עינו למוות את סיומה מירוניאנסקי, מזכיר סניף ת"א של המפלגה הקומוניסטית.

הקומוניסטים בפלשתינה נרדפו, נכלאו, ועונו בידי השלטון הבריטי מתחילת שנות ה-20 ועד 1942. ב-7 ביולי 1941, תפסו קציני משטרה יהודים, שעבדו בשירות הבולשת הבריטית, את סיומה מירוניאנסקי, מזכיר סניף ת"א של המפלגה. בחקירתו במטה הבולשת (CID), ששכן ברחוב יפו-ת"א, הוא עונה כה קשה, שגופו לא החזיק מעמד. ישנן עדויות שנרצח במהלך החקירה, אך גופתו לא נתגלתה מעולם ואיש גם לא הודה ברצח.

לוקי זברק, שהיה פועל מתכת, סיפר בשיחה ("זו הדרך", 7.7.1966), כי התוודע לסיומה בשנת 1937 באמצעות חברת מפלגה בשם ברכה, שעבדה עמו כפועלת במפעל פלאלום. ברכה הביאה אותו לדירה קטנה במרתף. רעייתו של סיומה, קלרה, סבלה אז  מכוויות עקב תאונה. ברשותו של לוקי הייתה חבילת תחבושות (מצרך נדיר בימי המלחמה), שכן באותם ימים הרכיבו במפעל מכונה לייצור תחבושות. שם גם פגש את אליושה גוז'נסקי.

בפגישתם השנייה, אמר סיומה ללוקי, שרוצים לזרוק אותו מהארגון אנטיפא – ארגון דמוקרטי למאבק בפאשיזם. בארגון לגאלי זה פעלו גם חברי מפלגה, שבשל תנאיי המחתרת לא יכלו להזדהות כקומוניסטים. לוקי הבין מדבריו, שהוא קשור במפלגה. מאז נפגשו פעמים רבות במסגרת הפעילות המפלגתית.

לוקי זברק מתאר את סיומה כאיש רחב אופקים, שהיטיב לספר על המתרחש בעולם, כאדם רציני, הממעט לצחוק.

חנה זברק סיפרה בשיחה שפורסמה ב"זו הדרך", כי הייתה המקשרת בין החברים שהסתתרו בביתה לבין סיומה, ולכן פגשה אותו מדי יום והעבירה לו חומרים מפלגתיים.

אסתר זילברברג, שהייתה נשואה לאליושה גוז'נסקי, סיפרה באותה שיחה, כי סיומה עלה מרומניה עם רעייתו קלרה בשנות ה-30. אליושה ואסתר הכירו את סיומה בארגון אנטיפא, שהוזכר לעיל, אסתר הטיבה להכירו שכן היה בן בית בביתה. שמו המחתרתי של סיומה היה "אריה". סיומה עבד לפרנסתו כפועל בניין, אך מרבית השנה היה מובטל. כשנעצר ועונה למוות, ציינה, היה כבן 30.

אסתר תיארה אירוע, שבו היה מעורב סיומה: באחד הימים הוא הופיע בביתה עם שתי חברות ועם חומר שצריך היה לסלק. סיומה הבחין, כי ברחוב עומד קצין הבולשת שטיינברג, והוא החליט, שיש לשרוף את החומר באמבטיה. אסתר ביקשה ממנו שיעזוב את הבית, כי גם עשן יעורר חשד. אך סיומה התעקש לא לצאת מהבית, עד שנשרפה פיסת הנייר האחרונה. התנהגות זו, סיכמה אסתר, העידה על אחריותו לחברים ועל יכולתו לקבל החלטות. לכן כאשר ב-7 ביולי 1941, סיומה לא הביא את הכרוזים שהיה אמור להעביר, החברים הבינו מייד שמשהו קרה. ואכן קרה.

ביולי 1941, הדירה של לוקי ורעייתו חנה ברחוב נחמני 48 בת"א הייתה מקום מסתור להנהגת המפלגה, לרבות לשמחה צברי, שברחה מהכלא הבריטי. כדי לא לעורר חשד ולהגן על החברים, חנה קיבלה חופשה מפעילות מפלגתית.

ב-7 ביולי, סיפר לוקי זברק, אמרה לו שמחה צברי, כי כבר כמה ימים אין קשר עם הדפוס, וכי חברים לא באו לקחת את החומר עבור השבועון "קול העם". לוקי ידע, שהדפוס המחתרתי של המפלגה נמצא בסביבות הבימה, אך לא ידע היכן בדיוק. נאמר לו, ללכת לביתו של סיומה, שהתגורר ברחוב וארבורג. בדרכו לשם, שילם לוקי את התשלום החודשי לבעלי הדירה, שבה התגורר. כשהגיע לסיומה, קיבל לוקי מזוודה עם נייר עבור הדפוס. אך בעודו נושא את המזוודה, עצרו אותו ברחוב קינג ג'ורג' בלשים של המשטרה הבריטית, והעבירו אותו לתחנת המשטרה ברחוב אלנבי פינת הירקון. בחקירתו הוכה מכות רצח ועונה באמצעות מכשירים. בראש המכים היה קצין יהודי בשם שיף.

מאחר שלוקי לא נשבר, העבירו אותו למשטרת השחר. שם חקרו אותו כמה קצינים יהודים, שעבדו בשירות המשטרה הבריטית, וביניהם קצין בשם שטיינברג, שהתמחה באלימות כלפי קומוניסטים. בינתיים מצאו הבלשים את הקבלה על תשלום שכר הדירה. שטיינברג השתולל וצרח, כיצד לא שם לב, כי בשכנות לביתו מתגוררים קומוניסטים. בשלב זה הועבר לוקי זברק למטה הבולשת ברחוב יפו-ת"א. בעקבות הקבלה, צרו בלשים על ביתו של לוקי, ועצרו שבעה קומוניסטים, וביניהם – סיומה מירוניאנסקי, וגם הם הועברו למטה הבולשת.

על אשר אירע בחקירתו של סיומה ישנן כמה עדויות, אך הפרטים המלאים אינם ידועים. מיכאל כהן, שהועמד לדין בשנת 1948 בשל חשד שרצח את אשתו, סיפר בבית המשפט, כי ב-1941 עבד כמזכיר בבולשת הבריטית ביפו. כהן סיפר, כי שמע צעקות איומות מהחדר שבו נחקר סיומה, וכי כאשר פתח את הדלת – הוא ראה את הקצין שטיינברג ואחרים מכים את סיומה באגרופני ברזל, באלות גומי ובמקלות, ואת סיומה נופל מתבוסס בדמו. כעבור זמן קצר הוזעק רופא ערבי, שקבע את מותו של סיומה. כהן הוסיף, כי ראה שוטרים עוטפים את גופתו של סיומה בשמיכה ומעבירים אותה לטנדר משטרתי. למחרת איים שטיינברג על כהן, שלא יעז לספר מה שראה, והוסיף, כי מצווה היא להרוג את כל הקומוניסטים.

בוועדת החקירה הממלכתית לחקר מותו של סיומה מירוניאנסקי, שהוקמה בסוף 1948 לפי דרישתה של מק"י, העידו רבים, וביניהם לוקי זברק. לוקי תיאר את העינויים הקשים שעונו הוא וחבריו הקומוניסטים במטה הבולשת.

עד אחר שהעיד בפני הוועדה היה ש. רוזנשטיין, שהיה קצין חקירות במשטרה הבריטית. רוזנשטיין סיפר, כי נתבקש ביולי 1941 לחקור את מותו של סיומה. הוא קיים שיחה עם וילקינס, מפקד המשטרה, שסיפר לו, כי הזהיר את הקצינים היהודים שלא יגזימו בהכאתו של סיומה. וילקינס גם אמר לרוזנשטיין, כי גופתו של סיומה הושלכה לים. אולם, כאמור, הגופה לא נמצאה מעולם.