"לחם, עבודה!" בשנות השבעים

Bookmark and Share

בשנות ה-70, על רקע של עליית מחירים שגרמה לשחיקת שכר, היו חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית פעילים להגנת שכר העובדים ורמת חייהם. פעילות זו כללה פעילות במסגרת ההסתדרות ופעילות עם ועדי עובדים וקבוצות חברתיות מחוץ למוסדות ההסתדרות. ברשימה להלן נסקור כמה מהפעילויות שאורגנו ישירות בידי ועדי עובדים.

בתחילת שנות ה-70 הוקמה, ביוזמת פעילים חברי מק"י, "ועדה יוזמת של ועדי עובדים". בוועדה זו היו חברים נציגים של 19 ועדי עובדים גדולים: ועד פועלי אלקו (ר"ג); הוועד הארצי של עובדי בתי החולים הממשלתיים; ועד עובדי התעופה האזרחית (לוד); ועד פועלי נמל אשדוד; ועד פועלי עלית (ר"ג); מועצת עובדי ים המלח; ועד דואר הנדסה (ת"א); ועד פועלי אמקור (ת"א); ועד ארצי של עובדי יכין-חק"ל; ועד עובדי מרכבים (ת"א); ועד עובדי מנועי בית שמש; ועד עובדי טמפו; מועצת עובדי הארגז; ועד עובדי המכס (נמל תעופה לוד); ועד עובדי מטאורולוגיה (נמל תעופה לוד); ועד עובדי עיריית רמת-גן; ועד עובדי דואר תנועה (ת"א); ועד פועלי אוסם; ועד עובדי סופר-סול.

ועדה יוזמת זו ערכה כנס ארצי של ועדי עובדים ב-20 בדצמבר 1972. בכנס הוחלט לקיים שביתת אזהרה ואסיפות מחאה למשך שעתיים ב-1 בינואר 1973.

על רקע ההתעוררות הזאת של ועדי עובדים להגנה על השכר והזכויות החברתיות, יזמו חברי מק"י, הפעילים בקרב העובדים, עצומה נגד הניסיון של הממשלה להוביל מהלך של איסור שביתות. בין היוזמים של העצומה היו חברי מק"י: רחל בכר, שעבדה במפעל הסריגה ארגו; יפה גביש, שהייתה יו"ר ועד עובדי ההוצאה לאור מסדה; אריה זברק, שהיה חבר ועד הפועלים במפעל פלאלום; ובנימין שניצר, שהיה חבר ועד במפעל המתכת קראוס. אליהם הצטרפו גם שלום כלב ושמעון מזרחי מחברת מקורות ויוסף חמו, פועל בניין.

התארגנות עובדים ונציגי שכונות

בעוד ההתארגנויות האלה, שצוינו לעיל צוברות תמיכה, פרצה באוקטובר 1973 המלחמה הידועה בשם "מלחמת יום כיפור". המלחמה הקשה ורבת הקורבנות גם עלתה סכומי כסף אדירים, ולכן הכינה הממשלה תוכנית של קיצוצים חריפים בתקציבים החברתיים, וקודם-כל – בסובסידיות למוצרי מזון חיוניים, שגרמו להעלאות מחירים תלולות. תוכנית הקיצוצים נתקלה בהתנגדות של ועדי עובדים ובפעולות רחוב שארגנו גופים שונים, וביניהם – סניפי מק"י ברחבי הארץ. הפנתרים השחורים ארגנו הפגנת רחוב סוערת בשכונת התקווה בת"א, ופעילות תנועת נשים דמוקרטיות (תנד"י) הפגינו בשוק הכרמל .

בתחילת פברואר 1974, יזמו חברי מק"י בגוש דן כינוס נגד היוקר המשתולל ונגד הקיצוצים בסובסידיות. בכינוס, שהתקיים בקפה עטרה בת"א, נטלו חלק פעילים יהודים וערבים במקומות עבודה גדולים וקטנים, שהגיעו גם מחיפה, מירושלים, מרמלה, מדימונה, וכן פעילים בתנועת הפנתרים השחורים. בין הדוברים בכינוס היו שלום כהן מהפנתרים השחורים וחברי מק"י – שולה חנין, שניהלה גן בשכונת התקווה; שמואל שלום, שהיה מורה ברשת עמל; ויפה גביש מבית ההוצאה מסדה. הכינוס החליט להקים "ועד פעולה ארצי למלחמה ביוקר" וקרא לארגן ב-11 בפברואר בתל-אביב הפגנה נגד היוקר .

ב-11 בפברואר 1974 נערכה בתל-אביב הפגנה המונית ולוחמת, שהחלה ליד היכל התרבות והסתיימה בעצרת בכיכר מלכי ישראל, אשר לרגל העצרת שונה שמה באופן סמלי ל"כיכר פועלי ישראל". בראש ההפגנה נסעה מכונית ועליה הכרזה: "מלחמה בעוני ולא בעניים", ואחריה צעדו פועלים, פעילים בשכונות, חברי תנועות נוער ונשים. המוני שוטרים הקיפו את המפגינים, שנשאו כרזות רבות נגד היוקר ולמען העובדים. בין היתר נישאו כרזות בדרישה מההסתדרות לארגן שביתה כללית נגד מדיניותו של שר האוצר דאז, פנחס ספיר. לעצרת הגיעו מכתבי הזדהות מאשדוד ומקרית שמונה, שם התקיימו פעולות מחאה.

בין הדוברים בהפגנה היה הקומוניסט שמואל שלום, שהדגיש, כי מדיניות הממשלה משרתת את ההון. בלילה אחד, אמר, הרוויחו העשירים 100 מיליון ל"י בגלל עליית המחירים. הוא תקף את תוספת היוקר הזעומה שקיבלו השכירים, ואשר אינה מפצה על ההתייקרויות.

ההפגנה של ה-11 בפברואר הייתה שלב חשוב במערכה נגד ביטול הסובסידיות ונגד היוקר, אך היא לא עצרה את המיתקפה הממשלתית נגד העובדים ונגד השכבות המוחלשות.

הפגנות המוניות נגד היוקר

    השלב הבא במערכה של העובדים נגד גזירות הממשלה התחולל ב-10 וב-11 בנובמבר 1974. במהלך יומיים אלה נערכו הפגנות המוניות, בהן נטלו חלק גם פועלי הנמלים באשדוד ובחיפה, עובדים בגוש דן וארגונים חברתיים. בקרית שמונה הוכרזה שביתה כללית. ברמלה ובחולון נערכו כנסים של ועדי עובדים נגד גל ההתייקרויות.

בתל-אביב, קיימו הפנתרים השחורים ב-10 בנובמבר הפגנה בשכונת התקווה וליד התחנה המרכזית. למחרת, שוב התארגנו הפגנות בשכונת התקווה ובצומת לה-גארדיה. הסיסמה הראשית בהפגנות אלה הייתה: "לחם, עבודה!". כל ההפגנות אלה פוזרו בכוח בידי המשטרה.

ב-10 בנובמבר 1974 הפיצו פעילי המפלגה הקומוניסטית כרוז שקרא לשביתה כללית נגד גזירות הממשלה ועליות המחירים ולתשלום מיידי של תוספת היוקר. הכרוז, החתום בידי הוועד המרכזי של מק"י (שכונתה באותן שנים רק"ח), הופץ בידי חברי המפלגה באזורי תעשייה וברחובות הערים ברחבי הארץ.

באותו שבוע, הגישה סיעת רק"ח בכנסת הצעה לאי-אמון בממשלה, אשר בצעדיה הכריזה מלחמה על העובדים, על המשפחות העניות, על הנשים, הילדים והקשישים.

כך, בשנות ה-70, רשמו הקומוניסטים עוד פרק חשוב במערכה לאחדות עובדים רחבה מול מדיניות הממשלה.