המחיר של כוחנות צבאית וכלכלית

Bookmark and Share

קווי הדמיון הברורים בין מדיניותה הכלכלית של ממשלת שרון-נתניהו לבין מדיניותו הכלכלית של ממשל בוש כוללים גם את הדיון בשיטות הסחת הדעת של הציבור, תוך ניצול בוטה של אירועי טרור.

הפרופסור לכלכלה פול קרוגמן, מרצה באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי (ארה"ב), השמיע בשנים האחרונות דברים בוטים, בקובעו כי ממשל בוש שיקר לעם האמריקאי במטרה לשווק את הקיצוצים במסים ואת המלחמה בעירק.

בריאיון שנתן ב-22 בנובמבר לתחנת הרדיו "אלטרנט", אמר פרופ' קרוגמן, כי הקיצוצים בהכנסות התקציב, שביצע ממשל בוש באמצעות הקלות מס מפליגות לעשירים, והגדלת ההוצאות הצבאיות – דרדרו את התקציב הפדרלי של ארה"ב למצב, שבו הוא אינו יכול לתמוך בתוכניות סוציאליות.

קרוגמן ממשיך ומציין, כי ראשי ממשל בוש ניצלו את אירועי ספטמבר 2001 כהזדמנות פוליטית לדחוף קדימה את התוכניות הכלכליות-חברתיות שלהם ואת המדיניות התוקפנית כלפי חוץ, לרבות המלחמה בעירק. אך למדיניות הפנים והחוץ הזאת אין שום קשר ישיר לאותם אירועי טרור.

להערכת קרוגמן, התקשורת האמריקאית מילאה תפקיד מזיק במיוחד בלימוד זכות על מדיניותו של ממשל בוש, ונכנעה למסע ההשמצות שמנהל הימין האמריקאי נגד כל קול ביקורתי כלפי בוש.

אשר למדיניות הכלכלית עצמה, קרוגמן מציין, כי ההבראה הכלכלית, שעליה מצביעים אנשי בוש, אינה יוצרת מקומות עבודה נוספים, וגם מותירה גרעון עצום בתקציב האמריקאי, אשר יגיע השנה ל-500 מיליארד דולר. מדיניותו הפיננסית של ממשל בוש הולמת "רפובליקת בננות", ובמוקדם או במאוחר הוא עלול להגיע למצב שבו לא תהיה באפשרותו לפרוע את חובותיו ועל רקע זה – תעשיות שלמות יקרסו.

קרוגמן מצביע על הצורך החיוני בביטול הטבות המס, שהעניק ממשל בוש,  ובביטול  הקיצוצים  בתקציב הנגרמים בעטיין של הטבות אלה. במקביל על ממשל בוש להגדיל את הסיוע למדינות של ארה"ב ולשלטון המקומי, כך שלא יפטרו מורים ועובדי ציבור אחרים.

"תאומי סיאם" 

על קווי הדמיון בין מדיניותם הכלכלית-חברתית של שרון ונתניהו לבין המדיניות של ממשל בוש, עמד לאחרונה העיתונאי יגאל לביב  בעיתון המקוון "הגדה השמאלית".

לביב ציין, כי הענק האמריקאי והגמד הישראלי שלובים זה בזה לא רק בברית של אינטרסים, אלא גם בתהליך אחיד של התפתחות מדינית וכלכלית, הנובעת ממדיניות זהה של כיבוש צבאי ומעקב אכילס כלכלי.

הכיבוש הנמשך של השטחים הפלסטיניים הפחית את הכנסות האוצר הישראלי ב-15% (בחישוב שנתי), ובאותה עת הגדיל את ההוצאות הצבאיות, ולכן אחראי הכיבוש לאפשרות המאיימת של משבר פיננסי חמור.

בצורה דומה, ארצות הברית מתמודדת עם גרעון מסחרי ענק, שגדל עקב המלחמה בעירק, אשר עולה למשלם המסים האמריקאי 100 מיליארד דולר לשנה.

לביב מציין, כי ממשל בוש מממן את הגרעון המסחרי באמצעות מכירתן של אגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך, הנרכשות בידי משקיעים זרים. אך ככל שהגרעון גדל והדולר נחלש, עולה הריבית שהממשל נאלץ לשלם למחזיקי אגרות החוב. נוסף לכך, החל תהליך של חוסר אמון ביכולתה של ארה"ב לעמוד בהתחייבויותיה למשקיעים. הימשכות התהליכים האלה תוביל את ארצות-הברית למשבר פיננסי בעל השלכות כלכליות וחברתיות קשות.

המסקנה של לביב היא, שמדיניות הפחתת המסים לעשירים, יחד עם מדיניות כיבוש ומלחמה, המאפיינות את ממשלות ארצות-הברית וישראל, מובילות את שתי המדינות לאיום גובר של משבר פיננסי.

כאשר מחברים יחד את ההערכות של פרופ' קרוגמן עם המסקנות של יגאל לביב, מתקבלת תמונה ברורה, כיצד כוחנות צבאית וחברתית מעמיקה את המשבר הכלכלי.