הון, שלטון, ואשינגטון

Bookmark and Share

נאומו של עורך הדין רם כספי, פרקליטם של העשירים ביותר ושל לא מעט פוליטיקאים בכירים, בכינוס אגף שוק ההון (6.9.06) היה הקדמה נאותה לדיון בממשלה על תקציב המדינה לשנת 2007.

עו"ד כספי צבר את הונו בייצוגם של ראשי תאגידים, כרישי נדל"ן וראשי בנקים. עם לקוחותיו נמנו נוחי דנקנר (בנקים, השקעות), שלמה אליהו (מחברת הביטוח אליהו), סמי ועידן עופר (החברה לישראל, צים), יצחק תשובה (דלק, נדל"ן), וגליה מאור (בנק לאומי). אך הוא ייצג באותה מסירות גם אישים שהיו או מכהנים כראשי ממשלה – שמעון פרס, יצחק שמיר ואהוד ואלמרט. והעיקר, רם כספי מציע ללקוחותיו את יכולתו לחבר בהצלחה בין שני המישורים – זה של ההון הגדול וזה של ראשי הממסד השלטוני.

מצויד בניסיון הרב-צדדי העשיר שלו, הסביר עו"ד כספי למשתתפי כינוס אגף שוק ההון באוצר (רובם – פקידי מדינה בכירים), כי פעילות של עובדי מדינה למען ההון היא בעצם עניין ראוי ואפילו חיוני. וכך אמר עו"ד כספי:

"יש קשר בין הון, שלטון ובירוקרטיה. יכול להיות הון בלי שלטון? יכול להתקיים שלטון בלי הון? הברית הזאת צריכה להתקיים והיא מבורכת."

כאשר אנשי שמאל עיקביים מדגישים, כי במשטר קפיטליסטי קיים קשר מובנה, הדוק ובלתי-נמנע בין הון ושלטון, וכי משימתו הראשית של השלטון היא לשרת את ההון – חסידי "השוק החופשי" מכנים זאת תעמולה. אך כאשר רם כספי אומר, מיידע אישי, כי שלטון (במדינה בורגנית – ת"ג) אינו יכול להתקיים ללא הון ואילו ההון אינו יכול להתקיים ללא שלטון – זו כבר אינה תעמולה, זה ניתוח אובייקטיבי של המציאות.

אלא שכאשר רם כספי בא לנתח את הסיבות לאותו קשר הדוק, לאותה סימביוזה בין הון לשלטון, הוא, כצפוי, "שוכח" את העיקר: שמטרת שיתוף הפעולה ההדוק בין הון לשלטון היא להבטיח להון תנאיי שוק, לרבות שוק העבודה, כאלה, שיניבו להם את הרווחים הגבוהים ביותר האפשריים. במקום זאת חוזר כספי על ההסבר הדמגוגי שנותנים ראשי האוצר ואנשי אקדמיה בשירות ההון: "מדינה לא יכולה לצמוח ולדאוג לשכבות החלשות בלי הון".

הניסיון של חמש השנים האחרונות הדגים בצורה מוחשית, כיצד הדאגה להון באמצעות שחיקת שכר מצד אחד והטבות מס מפליגות מצד שני, יחד עם גורמים בשוק העולמי, אכן תרמו לצמיחת המשק, אך בעיקר – לצמיחת הפערים הכלכליים-חברתיים בישראל לרמה הגבוהה ביותר בקרב המדינות המפותחות.

ממשלת אולמרט-פרץ, שדנה השבוע בהצעת תקציב המדינה לשנת 2007, שמחה, כצפוי, לגיבוי שקיבלה מפרקליט הצמרת להמשיך במדיניות המגדילה את ההוצאות הצבאיות וגם מקצצת באכזריות בזכויות העובדים, המובטלים, הנכים, הילדים, הנשים והחולים וממשיכה בתוואי של הורת שיעורי המס המוטלים על העשירים.

אך לא רק פרקליט הצמרת העניק הכשר למדיניות הכלכלית-חברתית של האוצר. בידיעה שפורסמה באותו יום שבו פורסמו דברי כספי נאמר, כי "בכירים בממשל האמריקאי נתנו למנכ"ל משרד האוצר, יוסי בכר, אישור להעלאה חד-פעמית של יעד ההוצאה בתקציב ל-3.3%" ("דה מרקר", 6.9.06).

במלים אחרות, בטרם החליטו על תוספת לתקציב המדינה לצורך הגדלת התקציב הצבאי, על שחיקת הקיצבות של הביטוח הלאומי, על הקפאת שכר המינימום, על הפגיעות בילדים ובנכים – פנו נציגים בכירים של הממשלה לפטרון האמריקאי וביקשו את אישורו.

כך ניתן אישור בכתב למה שאנו מתריעים עליו שנים ארוכות: בתנאים של כיבוש מתמשך ומדיניות ניאו-ליברלית פרועה, השלטון בישראל מתאם מראש את מדיניותו הכלכלית-חברתית הן עם ראשי ההון המקומי והן עם הבוס האמריקאי. ולכן במקרה של ישראל, החיבור בפועל הוא: הון-שלטון-ואשינגטון.