אפילו במשבר יש מי שמרוויח

Bookmark and Share

עד לא מכבר, נהגו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ להדגיש, כי הודות למדיניותם הכלכלית לא נפגעה ישראל כלל מהמשבר הכלכלי העולמי, שהחל ב-2008 והחריף לאחרונה באירופה המערבית. אך העובדות מלמדות, כי ישראל חוותה משבר מסוים ב-2009, אם כי לא בממדים של יוון או ספרד: ב-2009 ירד הקף הייצוא מישראל ב-13% והתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) גדל בפחות מאחוז אחד, לעומת גידול של 5% ב-2010.

להתעשר ללא משבר (כשזה עובד)

    במשך כארבע שנים (2011-2008), עלה בידי הממסד הכלכלי והפוליטי בישראל למתן את השפעות המשבר העולמי על המשק.

בתעשייה, עברו חברות מייצור נשק לייצור מערכות בקרה, פיקוח ומעקב למטרות צבאיות ואזרחיות, שיש להן ביקוש גובר בארץ ובעולם. במקביל, המשיכה תנופת הגידול במגזר ההיי-טק, לרבות הקמה והרחבה של שלוחות של חברות רב-לאומיות, שקיבלו הטבות מס מפליגות.

בשוק ההון, דרבנה מדיניות הריבית הנמוכה, בה נקט נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, את זרימת ההון שנצבר בידי האלפיון העליון אל שוק הנדל"ן כהשקעה (תמריץ לעלייה תלולה במחירי הדיור), וכן אל הבורסה. במהלך שנת 2009, כשבישראל היה מיני-משבר, עלה מדד ת"א 100 (המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר) ב-80%.

פישר, אשר נקט גם מדיניות של רכישת מיליארדי דולרים בידי בנק ישראל (ר' תחקיר ב-"זו הדרך", 28.12.2011), בלם בדרך זו את הירידה בשער החליפין של הדולר, ובכך הגן במידה מסוימת על רווחי היצואנים.

האלפיון העליון, אשר השיג אשראי בלתי מוגבל מקרנות הפנסיה והגמל המופרטות, הפנה חלק מאותו הון להשקעות ספסריות בנדל"ן ובבנקים בחו"ל, ובכך הקטין את הלחץ של עודף הון בישראל עצמה.

לכך יש להוסיף, כי העשור של רפורמות נתניהו, שהונהגו ב-2003, הרחיב בצורה משמעותית את שוק העבודה הזולה בישראל – יותר עובדי קבלן, יותר עובדים במשרות זמניות וחלקיות, יותר נשים ששכרן נמוך משכר הגברים, יותר מהגרי עבודה. לפי נתוני דו"ח בנק ישראל לשנת 2011, השכר הממוצע הריאלי למשרת שכיר ב-2011 היה נמוך ב-2.5% מהשכר ב-2007. שחיקת שכר זו סייעה למגזר העסקי לעמוד בתחרות מול מוצרי יבוא זולים יותר.

אולם מדיניות העשרת העשירים, שכה סייעה לאלפיון העליון להרחיב את שליטתו במשק, להעלות מחירים בענפים מונופוליסטיים (טלפונים ניידים, למשל), לבנות אימפריות בחו"ל (דלק נדל"ן של                         יצחק תשובה, לדוגמא), לא שינתה את

אופי ההתפתחות המחזורית של הקפיטליזם הישראלי והעולמי, ולכן אין בכוחה למנוע את גלישת המשק למשבר.

נתונים של תחילת משבר כלכלי

ב-2011 ובמיוחד ב-2012, התברר כי קבוצות ההון הגדולות בישראל איבדו את "מגע הקסם" שלהן. שווי השוק של החברות הבנות של קונצרן אי.די.בי. בבעלות נוחי דנקנר ירד מתחילת 2001 ועד לסוף מאי 2012 מ-17 מיליארד שקל ל-7 מיליארד שקל – ירידה של 60% בקירוב. תמונה דומה התגלתה בחברות של הטייקונים האחרים, וביניהם – תשובה, בן דב, לבייב.

הירידה בשווי השוק של החברות ואובדן ההכנסות מעיסקות ספסריות למיניהן, לא פגעו ברכושם האישי של הטייקונים: אלה לא הכניסו את היד לכיסם הפרטי, אלא חייבו בהפסדים את קרנות הפנסיה והגמל, שבימי הגאות העליזים העניקו להם אשראי נדיב. משמעות התרגיל (החוקי) הזה היא, שעמיתי הקרנות, כלומר רוב העובדים, ישלמו את מחיר ה"תספורות".

גם נתוני האבטלה מלמדים על שינוי מגמה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר המובטלים עלה במרס השנה ל-250 אלף ושיעור האבטלה הגיע באותו חודש ל-6.9% מכוח העבודה. לפי שירות התעסוקה, מאז נובמבר 2011, שיעור המובטלים עולה ב-0.3% מדי חודש. במיוחד מורגשת האבטלה ביישובים הערביים: לפי שירות התעסוקה, האבטלה באום אל-פחם וביישובי הבדואים בנגב עולה על 30%. גם ערי פיתוח מהוות מוקדי אבטלה של 10% ומעלה.

מי ישלם את מחיר המשבר?

מהנתונים לעיל עולה, כי תקופת הגאות הכלכלית לא היטיבה עם רוב השכירים: שכרם נשחק, מחירי הדיור עלו, לחדשים הוצעו בדרך כלל משרות ללא ביטחון תעסוקתי.

כעת בפתחו של משבר כלכלי, עם נתונים על גידול מתמשך באבטלה, ממשלת נתניהו מתכוונת לגבות את מחירו שוב מהשכירים. בפרסומים לגבי התקציב המתגבש ל-2013 מודגשים הקיצוצים הצפויים בהוצאה האזרחית – חינוך, בריאות, רווחה, קיצבות הביטוח הלאומי, זכויות פנסיה.

לעומת זאת, את ההוצאות הצבאיות מתכוונים שוב להגדיל (בשם "האיום האיראני", או כל איום אחר), וגם ההטבות להון יימשכו: נידונה כעת הענקת מתנה של עשרות מיליארדי שקלים לחברות רב-לאומיות, המתחמקות מתשלום מס על דיבידנדים, שיוצאו מהארץ.

המחאה החברתית, שבקיץ 2011 התמקדה סביב החלוקה הבלתי-צודקת של העושר, ביטאה את המצב האובייקטיבי של שחיקת השכר הריאלי מול עליית המחירים על דיור ומוצרים חיוניים. אך עם ההידרדרות למשבר כלכלי, המחאה תעסוק גם בנושא הקשה אפילו יותר של מובטלים.

זו הסיבה, מדוע ממשלת נתניהו-שטייניץ כבר נערכה לפגוש את מחאת הקיץ הנוכחי בשימוש באלימות (התקפות שוטרים על מפגינים), בהפחדת פעילים (זימון לחקירות משטרה), בעידוד תופעות גזעניות (נאומי ההסתה של ח"כים מהימין בדרום ת"א, והמסע המתוקשר לגירוש הפליטים), ובניסיון להציג את המחאה כאיום כמעט קיומי.

שר האוצר שטייניץ, אמר בכנס של לשכת המסחר בתל-אביב (12.6.12), כי "אסור שפופוליזם זול ומחאה חברתית יזיקו. המגזר העסקי, מנוע הצמיחה של מדינת ישראל, מצוי תחת מתקפה שהתחזקה לאחר המחאה של השנה שעברה. זה דבר רע".

וכך, שטייניץ, המגן על הטייקונים ה"מסתפרים" ועל גזירות תקציב 2013, ואשר התפאר עד לאחרונה, כיצד (הודות למדיניותו) לא נקלעה ישראל למשבר כלכלי נוסח אירופה, כבר שלף את השפן החדש מהכובע: כתב הסתה נגד המחאה, עליה הוא מטיל את האשמה למשבר הכלכלי, שכבר מבשיל בישראל.