זה הקפיטליזם, טיפש

Bookmark and Share

במהלך המירוץ שלו לנשיאות ארה"ב, טבע ביל קלינטון את האמירה: "זו הכלכלה, טיפש". בשינוי קל, הולמת אמירה זו את תלאותיו הנוכחיות של נוחי דנקנר, הממלאות עמודים שלמים בעיתונים הכלכליים.

נוחי דנקנר, אולי יותר מכל אחד מחבריו למשפחות השליטה במשק, מסמן את מה שנתניהו-שטייניץ מכנים "מצבנו הכלכלי המופלא". כבן למשפחה אמידה, דנקנר היה חלק בלתי נפרד מהבורגנות הישראלית, כבר מנעוריו. אך ייחודו התבטא בשימוש שעשה באפשרויות ההתעשרות, שפתח הקפיטליזם הניאו-ליברלי בפני בעלי ההון.

בטפחו את הקשרים שהיו למשפחתו עם צמרת ההון והשלטון, הוא בנה לעצמו אימפריה כלכלית עצמאית. בשנת 2000 ייסד את חברת גנדן השקעות, ובעזרת אשראי נדיב במיוחד, שקיבל בעיקר מבנק לאומי (שהוא עדיין בנק ממשלתי) ומחברות ביטוח וחברות השקעה – השתלט על חברות קיימות, וצירף אותן לאימפריה בראשותו.

הפרטת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות לידיהן של חמש חברות ביטוח גדולות (שהחלה ב-2004) הקימה מערך של קרנות פנסיה וגמל פרטיות, שחיפשו כיצד להבטיח רווחים מיידיים (דיבידנדים) לבעלי המניות שלהן ושכר גבוה במיוחד למנהליהן. דנקנר, שהיה בסביבה עם רצון עז להשתלט על כל מה שזז, הציע להן לרכוש ממנו אגרות חוב במיליארדי שקלים. גם הבנקים גילו נכונות רבה להלוות לו – גם הם רצו לעלות על העגלה הדנקנרית.

השיטה עבדה במשך כעשור: דנקנר לווה עוד ועוד, ופרע הלוואות קודמות ואגרות חוב באמצעות הלוואות חדשות והנפקות נוספות של אגרות חוב.

בעזרת ההון האדיר שצבר, הקים נוחי דנקנר את פירמידת ההון הגדולה ביותר בישראל. בראש הפירמידה ניצבים הוא וכמה שותפים, ומתחתיה – שכבות-שכבות של חברות השקעה בנות, נכדות ונינות. ביניהן – איי.די.בי. פיתוח ודיסקונט השקעות, אשר בתורן שולטות בחברות גדולות כמו כור תעשיות, כלל ביטוח (המנהלת גם קופות פנסיה וגמל), סלקום, שופרסל, מפעלים בתעשייה הכימית, חברות נדל"ן וחברות לחיפושי נפט וגז.

ב-2008 פרץ המשבר הכלכלי העולמי, שגליו הגיעו גם לחופי ישראל. נתניהו ושטייניץ טרחו כל העת להרגיע, שאין בעיה, וכי ישראל היא אי של יציבות כלכלית. אך המשבר לא נעצר, אלא החריף. ב-2011 פרצה המחאה החברתית ההמונית, אשר בלמה הפקעות מחירים והפנתה את הזרקור הציבורי להון שבשלטון. ואז למד דנקנר שיעור נוסף בקפיטליזם: כשאתה נחלש – עטים עליך.

אפשרויות החילוץ של דנקנר כוללות מכירת חברות, הכנסת שותף לשליטה, וגם "תספורת" של החובות והתערבות ממשלתית להצלתו.

כך או אחרת, ההון האישי שצבר דנקנר יישאר אצלו, והציבור יידרש לשלם את הפסדיו.