עבודה בכבוד תובעת התמדה

Bookmark and Share

30 שנה היה מרדכי פריינד חבר הוועד הארצי של עובדי שופרסל, ולולא יצא לגימלאות ב-1997, יש להניח שהיה זוכה גם הלאה בתמיכת העובדים. בדברו על ההישגים שהשיג במערכה מול ההנהלה, עיניו שבות ונוצצות.

    פריינד, ניצול מחנה אושוויץ שהיה לקומוניסט ולמנהיג עובדים מסור, חוגג השבוע את הגיעו לגבורות. נפגשנו לשיחה בדירה הצנועה במרכז פתח תקווה, אותה הוא חולק עם בת זוגו, האמנית שולמית גיפשטיין-פריינד.

נער באושוויץ

    פריינד נולד ב-10 בספטמבר 1932 במשפחת רבנים בפולין ובילדותו עברה המשפחה לעיר סאטמר (טרנסילבניה). בקיץ 1944 נכבש האזור בידי הנאצים. אלה לא השתהו וארגנו את העברת כל יהודי סאטמר לאושוויץ.

    פריינד: "בסלקציה שביצעו הנאצים, העבירו את אמי ואחי להשמדה, ואילו את אבי ואותי לצד העובדים. הייתי רק בן 12, אך הייתי גבוה וחזק פיסית. עבדנו במחנה הריכוז בירקנאו בסחיבת אבנים גדולות. כשהתקרב הצבא הסובייטי, הצעידו אותנו הנאצים עד לאזור קראקוב, ושם הגיע השחרור. אבי החולה אושפז בבית חולים, אך לא החזיק מעמד. נותרתי לבד, עוד בטרם מלאו לי 13".

    לאחר המלחמה התגלגל למחנה פליטים ליד מינכן, שם הצטרף לאצ"ל, והגיע לארץ ביוני 1948 באונייה "אלטלנה". למרות גילו הצעיר – 16, גויס פריינד למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), ובמהלך שירותו הצבאי, שנמשך עד 1951, נפצע.

 הדרך למק"י

    לאחר סיום שירותו הצבאי החל לעבוד כפועל במאפייה, בבנייה, ובפרדסים באזור פתח תקווה. פגישה עם פעיל הובילה את פריינד למפ"ם, והוא רק בן 19.

    "בהפגנות שארגנה אז מפ"ם, פגשתי את שיקה (יהושע אירגה), שהיה קומוניסט מוכר. לאחר שהשמאל פרש ממפ"ם, הצטרפתי איתו ב-1954 למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).

    לכל מאבק פועלים שהתנהל באותן שנים בפתח-תקווה, שיקה ואני היינו מגיעים, מפיצים כרוזים של תמיכה, משוחחים עם השובתים ומייעצים ככל שהתבקשנו".

    בשנות המיתון (1967-1966), ארגנה מק"י פעילות ענפה בקרב המובטלים. במסגרת פעילות זו, יזם פריינד, בסוף דצמבר 1966, את הקמתה של ועדה יוזמת של פועלי בניין מובטלים. הפגנת המובטלים, שצעדה בתחילת ינואר 1967 מלשכת העבודה לעבר בניין עיריית פ"ת, פוזרה באלימות בידי שוטרים, ונגד הפעילים בארגונה נפתחו תיקי חקירה.

     בשנות ה-50 עבדו פריינד ורעייתו שרה, אחות במקצועה, בבית החולים "מגד". כבר בחודשים הראשונים לעבודתו, יזם הקמת ועד של עובדי המנהל והמשק בבית החולים.

 מנהיג עובדי שופרסל

ב-1966 החל פריינד את עבודתו במחלקת הדגים והבשר בסניף בן יהודה של רשת שופרסל. עוד באותה שנה נבחר פה אחד למזכיר הוועד בסניף שלו וכן כיו"ר הוועד הארצי.

    פריינד: "עד שנבחרתי, חברי הוועד עסקו במתנות לחגים. אני הסברתי לעובדים, שתפקיד הוועד הוא להיאבק למענם.    פעמיים נבחרתי לתפקיד יו"ר הוועד הארצי. בשל מחלת רעייתי שרה נאלצתי לפרוש מראשות הוועד, אך המשכתי להיות חבר ועד ואחראי לפעילות האיגוד מקצועית.

    כבר בשנה הראשונה, ניסתה ההנהלה למנוע ממני לפעול בוועד. מיד לאחר שנבחרתי ליו"ר הוועד בסניף בן יהודה, ההנהלה העבירה אותי לעבודה בסניף בחולון. כעבור כמה חודשים חזרתי לבן יהודה, ושוב נבחרתי לראשות הוועד. ואז ההנהלה הבינה, שאינה יכולה לחסום את פעילותי.

    יחד עם העובדים, אילצנו את ההנהלה להכניס סעיפים חשובים בתקנון שופרסל: איסור על ניוד חבר ועד לסניף אחר; חובת תשלום פיצויים בכל מקרה של פיטורים; תוספת ותק בלתי מוגבלת בשנים כאחוז מהמשכורת; והחובה להעביר עובד שנחלש לתפקיד קל יותר בסניף".

    כיו"ר ועד עובדי שופרסל, היה פריינד מיוזמי הקמתן של ועדות יוזמות של ועדי עובדים בשנות ה-60 וה-70. במקביל כיהן במוסדות ההסתדרות וכן במוסדות המפלגה: היה חבר ועדת הביקורת המרכזית, מזכיר סניף פתח תקווה, מזכיר ארגוני במחוז השפלה, חבר המחלקה לאיגוד מקצועי.

    במבט לאחור, מסכם פריינד מה ייחד את פעילותו: "כקומוניסט, ידעתי שחייבים להבין את הקשר בין כלכלה וחברה לבין הפעילות להגנת העובדים. החיבור בין פוליטיקה לבין פעילות יומיומית הוא התנאי להצלחה בכל מאבק ובמערכה הכוללת לחברה  סוציאליסטית".