"לחם עבודה"

Bookmark and Share

להשיג בהוצאת פרדס www.pardes.co.il

קטע מהספר שהופיע בימים אלה

                        השבר החברתי ומשבר האמון הפוליטי שנתגלעו בקיץ של 2011 והולידו את המחאה החברתית ההמונית, זכו בהתייחסויות רבות. מרבית הפרשנים כיוונו את הסבריהם בדבר פרוץ המחאה והיקפה – למצבו המידרדר של "מעמד הביניים", או לתופעה המכונה "מצוקת מעמד הביניים".

    בחינה אובייקטיבית של המציאות החברתית, שבה הבשילו התנאים לפרוץ המחאה ההמונית, מובילה למסקנה שהסיפור לא החל כך לפתע בקיץ 2011. את הקרקע למחאה ההמונית למען צדק חברתי, ששטפה את חוצות הערים, הכשירו השביתות הממושכות של העובדים הסוציאליים ושל הרופאים, השביתה בת ששת החודשים של הפועלים במפעל חיפה כימיקלים, המערכה של עובדי הרכבת נגד הפרטתה, השביתה של צוות ההוראה באוניברסיטה הפתוחה למען הכרה בהתארגנותם, ומאבקי עובדים רבים נוספים.

    המושג "מעמד ביניים", שכה רבים מדברים בשמו, נפוץ בשיח הסוציולוגי בארצות-הברית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומשם – ברחבי העולם. במקורו התייחס המושג הזה לבעלי מקצועות חופשיים ולאקדמאים, שנתפסו כשונים בעיסוקם ובאורח חייהם מהשכירים שהועסקו בתעשייה, בבנייה ובחקלאות. אך בהדרגה, הורחבה תחולת המושג "מעמד הביניים", ובשימוש כיום נכללים בקבוצה חברתית זו שכירים ועצמאים בעלי רמת הכנסה בינונית וגבוהה.

    וכך, באופן לא מקרי, ככל שגדל מספר השכירים, וככל שיותר ויותר אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים הועסקו כשכירים, ובדרך זו היו לחלק בלתי-נפרד ממעמד העובדים השכירים – נעשתה המרה מכוונת של הניתוח המעמדי המהותי – בין בעלי הון ומעבידים לבין שכירים – בניתוח סטטיסטי, הבוחן עשירוני הכנסה. במקום לעסוק ביחס הכוחות בין עובדים שכירים לבין מעבידים, נעשתה חלוקה של משקי הבית במדינה מסוימת לעשירונים, לפי הכנסתם השוטפת, כאשר לכל שני עשירונים הוצמד תואר – מעמד נמוך, מעמד בינוני-נמוך, מעמד בינוני-גבוה, וכך הלאה. בהקשר זה למילה 'מעמד' אין שום קשר למעמד חברתי, במובן שהוגדר בידי קרל מרקס.

    ככל שהניתוח המבוסס על עשירוני הכנסה השתלט על הדיון החברתי, כך נדחק הצידה הדיון בדבר בעלי הון ופועלים, בדבר מעבידים ועובדים שכירים, בדבר רווחים ושכר, בדבר שלטון והון. אולם כדרכה של המציאות להבקיע לה דרך, גם מבעד למסווה ולהטיה מכוונת, דווקא כאשר היה נדמה כי הדיון בדבר "היעלמות המעמדות" ו-"כולנו מעמד בינוני" ניצח, באו המשברים הכלכליים התכופים, ובייחוד המשבר הכלכלי הממושך בארצות ההון העיקריות שהחל בשנת 2008 – וטרפו את הקלפים.

    בעשור השני של המאה ה-21, אפילו בעיתונים כלכליים ממסדיים מתארים שוב ושוב כיצד הטייקונים שודדים את עובדיהם השכירים ואת החברה בכללותה; מנתחים את הקשר ההדוק בין הון לבין שלטון; מגלים אמפתיה לשביתות ולהפגנות של עובדים למען זכויותיהם.

    גם המודעות העצמית של העובדים השכירים מגלה סימנים של השתחררות מקסמי השיח בדבר "מעמד הביניים" לעבר תפיסה עצמית מעמדית. ב-2012 היינו עדים למערכה המוצלחת שניהלו 4,000 השכירים בחברת פלאפון, בדבר זכותם להתארגן. ובעצם ימים אלו, מובילים 7,200 עובדי חברת סלקום-נטוויז'ן מערכה דומה. מאבקים מעמדיים אלה חידדו את ההבחנה בין עובדים המתקיימים משכר עבודתם, ולכן זקוקים להתאגדות כדי להגן על שכרם ועל זכויותיהם, לבין המעביד הפרטי, הרואה בסולידריות מעמדית ובהקמת ועד עובדים נבחר – איום על היקף רווחיו. קדמו להם רבבות עובדים אחרים, שהתאגדו במוסדות להשכלה גבוהה, במפעלים, בעמותות ובכלי תקשורת, וזאת במסגרת ההסתדרות, במסגרת ארגון "כוח לעובדים", או כארגון עצמאי.

    המחאה החברתית של קיץ 2011, שפרצה על רקע המשבר הכלכלי העולמי והעמקת הפערים, תרמה מצידה לחידוד המודעות של השכירים לפערי המעמדות. רוני רז, ראש הוועד הזמני של 4,000 עובדי כלל ביטוח שהוקם ב-2012, תיאר את השפעת המחאה החברתית על העובדים: "אנשים גילו שהייתה חזירות מצד מנכ"לים ובעלי משכורות עתק, הלוקחים כסף מהציבור ואינם מחזירים הלוואות, ומהצד האחר רבים עם העובדים המבקשים תוספת של 300 שקל למשכורת… כיום התנאים בבנקים טובים ב-60% לעומת חברות הביטוח, וכל שנה יש אצלם העלאות שכר אוטומטיות. למה? כי שם יש ועדי עובדים. בחברת ביטוח כל עובד צריך להתחנן להעלאה בפני הבוס, גם כשהתוצאות מצוינות ומשכורות ההנהלה בשמיים" ("דה מרקר", 3.1.2013).

    מכאן נובעת המסקנה, כי כשם שלא ניתן לתאר את הגאות של המחאות החברתיות בקיץ של 2011 ללא שביתות העובדים הסוציאליים והרופאים; כך לא ניתן לתאר את המציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית בישראל של שנות האלפיים – ללא ניתוח לעומק של המאבקים המעמדיים של הפועלים ושל כלל העובדים השכירים.

     ניתוח כזה חיוני מול כל אלה הממשיכים לטעון, כי אין יותר מעמדות שהאינטרסים שלהם מנוגדים, כי השכירים הפכו מעמד ביניים המשועבד לצריכה ולתוכניות ריאליטי, ולכן גם אין עתיד למאבק מעמדי של העובדים. הניתוח חיוני גם במערכה הרעיונית והמעשית נגד התפיסה הניאו-ליברלית שעדיין שלטת, ואשר מסמנת את ועדי העובדים כמכשול לצמיחה ומהללת את "שוק העבודה הגמיש", שבו אין עבודה מאורגנת ואין סולידריות מעמדית.

להשיג את הספר במחיר מוזל בהוצאת פרדס www.pardes.co.il