פערים בצבעים שונים מכים בנו

Bookmark and Share

הקוראות והקוראים מתבקשים לשים לב למספר הקסם 51%

כמו אופנות בתחום הצריכה (דגמי מכוניות, בגדים, תכניות טלוויזיה), צצות בעולם אופנות גם בתחום הדיווח בנושאים חברתיים. אופנות אלה מגיעות, אף כי באיחור מסוים, גם לישראל.

    על רקע המשבר העולמי, שהחל ב-2008, ובהשפעת המחאה החברתית של 2011, צוברת תאוצה האופנה של הצגת נתונים וניתוחים לגבי פערים חברתיים, פערי שכר והיבטים שונים של אפליה. אפילו שוחרי השוק החופשי ועיתונים בורגניים דנים בכובד ראש בתופעות אלה.

    התפשטות הניתוח החברתי הביקורתי הוא בהחלט אופנה רצויה, ובלבד שנזכור, כי הצגת נתונים על פערים כשלעצמה, אינה מובילה את הכותבים בהכרח למסקנות מרחיקות לכת לגבי הקפיטליזם כמשטר של ניצול, אפליה ופערים.

פערים מגדריים

    פרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שיצא לאור החודש, מציג את הפערים בשנת 2012 בהכנסות של שכירים, לרבות הפערים בין נשים לגברים ובין ערבים ליהודים. חשוב לזכור, כי הנתונים הם ממוצעים, שמאחוריהם חבויים הבדלים לפי מקצוע, ענף, מרכז ופריפריה, ועוד.

    לפי הנתונים, בשנה האמורה ההכנסה החודשית הממוצעת של שכיר גבר (ברוטו) הייתה 10,953 שקלים, ובחישוב לשעה – 55.1 שקלים. לעומת זאת, ההכנסה החודשית הממוצעת של שכירה הייתה 7,244 שקלים, ובחישוב לשעה – 46.8 שקלים. מכאן ששכרו החודשי של שכיר היה גבוה ב-51% מהכנסת השכירה, ובחישוב לשעה – שכר הגבר היה גבוה ב-18% משכר האישה. מפירוט נוסף של הנתונים עולה, כי הנשים העובדות מתרכזות בעשירונים הנמוכים של ההכנסות, בעוד שהגברים – בעשירונים הגבוהים יותר.

    הנתונים לכאורה מדברים בפני עצמם, אך לא לדעתו של הפרשן הכלכלי גדעון עשת (ידיעות אחרונות", 12.11). לפי ניתוחו, הבעיה האמיתית אינה אפליית נשים בשוק העבודה, אלא העובדה, שהעובדות "מרוכזות במקצועות שבהם השכר נמוך יחסית".

    אפשר מהיום עד מחר להתווכח, האם שוק העבודה דוחק נשים למקצועות שבהם השכר נמוך כמו סיעוד, עבודה סוציאלית והוראה, או שבמקצועות טיפוליים אלה השכר נמוך, משום שרוב המועסקים בהם הן נשים. אך כיצד שלא נציג את הגורם והתוצאה, הנתונים הם ברורים: יש מקצועות נשיים, שלא במקרה הם גם מקצועות בעלי אופי חברתי-טיפולי, אשר מתוגמלים פחות ממקצועות הנחשבים גבריים, דוגמת פיננסים, היי-טק, צבא קבע.

פערים לאומיים

    הפרסום של למ"ס מדגיש את פערי ההכנסה מעבודה שכירה הגבוהים במיוחד בין ערבים ליהודים. הכנסה חודשית ממוצעת של יהודי (במקרה הזה לא מבחינים בין גברים לנשים) עמדה בשנת 2012 על 9,721 שקלים. הכנסה זו הייתה גבוהה ב-51% מהכנסת הערבי (6,029 שקלים).

    קורא חד-עין ודאי שם לב, כי הפער של 51% מופיע הן בפער השכר החודשי בין גברים לנשים והן בפער השכר בין יהודים לערבים. אולם מעבר לציון הדמיון הקיים, חשוב לשים לב, כי בעוד שהפער בשכר החודשי בין נשים לגברים מוסבר במידה רבה במספר הנמוך יותר של שעות העבודה השבועיות של נשים, הרי גורם זה כלל לא קיים באפליה הלאומית: גם בחישוב של השכר לשעה, ההכנסה מעבודה שכירה של יהודי גבוהה מהכנסתו של ערבי ב-54%.

    לא אחת ניסו להסביר את האפליה הלאומית בשכר ברמת ההשכלה הנמוכה יותר של השכירים הערבים. הפרסום של למ"ס מצביע על תופעה הפוכה: דווקא האקדמאים הערבים סובלים מאפליה חמורה יותר. כך, בעוד שהשכר לשעה של פועלים ופקידים יהודים (בעלי השכלה של עד 12 שנה) גבוה ב-14% משכר הערבים באותה רמת השכלה, הרי בשכרם לשעה של יהודים בעלי השכלה גבוהה (13 שנות לימוד ויותר) לעומת ערבים, הפער מטפס ל-51%.

פערים מעמדיים

    הפרסום של הלמ"ס עוסק רק בשכר ובשכירים, ולכן אינו מתייחס לפערים המעמדיים בין בעלי ההון לכלל השכירים, יהודים וערבים. לכן להשלמת תמונת הפערים, נעזרנו בשנתונים הסטטיסטיים של הלמ"ס.

    מהנתונים המעטים השופכים אור על הפערים המעמדיים (אף שאינם משקפים אותם במדויק), בחרנו להביא את החלוקה של ההכנסה הלאומית לשכר ("תמורה לשכירים", בלשון הלמ"ס) ולרווחים ("עודף תפעולי", בלשון הלמ"ס). למען הבהירות, הוצא מהחישוב השכר הזקוף לעצמאים.

    ובכן, ב-2002, השכר היה 90% מההכנסה הלאומית, ואילו הרווחים – 10%. כעבור עשור, ב-2012, השכר ירד ל-69% מההכנסה הלאומית, ואילו הרווחים טיפסו עד ל-31%.

    במילים אחרות: נוסף להיבטי האפליה השונים, הרי שמעמד העובדים השכירים כולו, ללא הבדל מגדר ולאום, נפל קורבן להעמקה חסרת תקדים של הפערים המעמדיים.