דימוי סעודי נוח לעיכול

Bookmark and Share

"וואג'דה" הוא סרט הקולנוע הראשון שצולם בממלכת סעודיה. משום כך אפשר לומר כי הבימאית היפא אל-מנסור עשתה היסטוריה בעצם עקשנותה לביים את הסרט, שצילומיו נעשו בריאד.

     הבחירה להציב במרכז הסרט ילדה מרדנית בת 11, איפשרה לבימאית לרכך במידה רבה את הקונפליקטים החברתיים שהסרט מתיימר להציג, ובמיוחד בכל הקשור במעמד האישה בסעודיה. לכך סייעה גם הבחירה המוצלחת בילדה וואעד מוחמד, המגלמת בצורה אמינה ומחממת לב את דמותה של וואג'דה המתפרעת, במושגים סעודיים, בשאיפתה להשיג אופניים.

     להורים של וואג'דה, הנמנים עם שכבת האמידים בסעודיה, אין בעיה כלכלית לרכוש לבתם אופניים. אך כפי שהאם מסבירה לוואג'דה, בנות אינן רוכבות על אופניים פן יסכנו את יכולתן ללדת. אך וואג'דה, בניגוד למצופה מנערה בסעודיה, אינה מתרשמת מאזהרות כאלה.

     הבימאית עשתה מאמץ להמחיש את עוצמת הציוויים הדתיים, ואת שליטתם ביומיום החברתי. אולם היא עשתה זאת בפלקטיות עדינה, כדי לא להרגיז באמת את השלטון בסעודיה. וכך, להוציא את וואג'דה, כמעט כל יתר הדמויות בסרט – לרבות הוריה, חברותיה, החבר עם האופניים, המורות, הסוחרים – כולם חיים בשלום עם המציאות רוויית האיסורים הדתיים, עם צורת הלבוש האחידה ועם מעמדן הנחות של הנשים.

     על אמה של וואג'דה, כמו על כל הנשים בסעודיה, נאסר לנהוג, אך מותר להן לעבוד. לכן האם זקוקה לנהג, איתו היא לא מסתדרת. כאשר הנהג "מבריז" ומאלץ את האם להישאר בבית, וואג'דה וידידה עבדאללה מחליטים לפתור את הבעיה בעצמם והולכים לביתו של הנהג הנמצא בשכונת עוני.

     הסצינה, שבה הילדים בני העשירים מוצאים עצמם בשכונת עוני, יכלה לשמש את הבימאית כהזדמנות להציג עימות חברתי-מעמדי בריאד עצמה. אך כאשר הנהג פותח את הדלת של הצריף, הילד עבדאללה, מבלי לשאול מדוע הנהג לא מוכן להסיע את אמה של וואג'דה, משמיע באוזניו נאום איומים, מהסוג שמבוגרים מהשכבה העשירה נוהגים להשמיע. הדברים נשמעים בערך כך: "יש לך בכלל רישיון עבודה? דע לך, שאם לא תסיע את הגברת, אני אדווח עליך לדוד הכל-יכול שלי, והוא ידאג שיגרשו אותך!" .

     הנהג המפוחד חוזר לנהוג. ומה דעתה של הבימאית? היא מראה באופן אוהד את עבדאללה מפגין זחיחות גברית מגעילה, ואת וואג'דה מתפעלת מהתושיה של החבר. רגישות חברתית? לא בסרט הזה. מי שלא היה בסדר הוא הנהג, אשר באורח לא-יאומן פיתח רצון משלו, למרות שכנראה אין לו רישיון והוא בכלל מהגר עבודה.

     הסרט קולע לנקודת המבט המקובלת של תושבים במערב, לפיה עצם העובדה שמראים בסרט עלילתי איך נשים נאלצות להיות עטופות בשחור מכף רגל ועד ראש, ואיך גבר נושא אישה שנייה, ואיך המורות חוזרות על מנטרות דתיות מוסלמיות, ואיך הילדות צובעות ציפורני רגליהן בסגול – זה כבר מהפכני.

    אך השלטון בסעודיה ראה את הדברים אחרת. עובדה, שהסרט מומן בידי חברת הפקות של נסיך סעודי, יחד עם חברה גרמנית, וזכה בדרך זו לגושפנקה של כשרות מבחינת חוגי השלטון בסעודיה.

    "וואג'דה" מעניק למשטר הסעודי דימוי קל לעיכול מבחינת המערב: אומנם זו חברה מסורתית וריאקציונית, שבה כורתים את ידו של גנב (אין סצנה כזאת בסרט), אבל כאשר הילדה מתעקשת והאם מוותרת על השמלה האדומה עם המחשוף שנועדה להרשים את הבעל (לאחר שהשלימה בהכנעה עם נישואי בעלה לאישה שנייה) – יש אופניים!

    "וואג'דה" דובר ערבית, אך עשוי במתכונת אמריקאית של קונפליקטים משניים והפי הנד, אשר מותירה את הצופים במערב עם הרגשה טובה: גם ראו סרט ערבי, וגם לא אילצו אותם לעכל יותר מדי קונפליקטים.