איני מתכווץ

Bookmark and Share

בימים עברו, כאשר הסיבים הסינתטיים רק נכנסו לשימוש, נהגו להצמיד לבגדים שהכילו סיבים כאלה את התווית: "אינו מתכווץ בכביסה". היום, כאשר כמעט כל בד מכיל שיעור מסוים של סיבים סינתטיים, העובד השכיר הוא שזקוק לתווית: "אינו מתכווץ בלחץ המדיניות הניאו-ליברלית".

    עניין ההתכווצות עלה בדעתי, כאשר שני נושאי תפקידים בכירים ביותר בקביעת המדיניות הכלכלית-חברתית קראו באותו שבוע, יום אחר יום, לייעל את מנגנון המדינה. יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, הבהירה בריאיון ברשת ב' (29.12), כי הקיצוץ הצפוי בתקציבים החברתיים לא יפגע באזרחים, משום שקיצוץ כזה אפשר להשיג בהתייעלות. ואילו יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, הכריז בריאיון ל"דה מרקר" (30.12), כי המטרה היא – "לתת לכולם יותר שירותים בפחות כסף".

    מאחר שגברת אנדורן ואדון קנדל לא הציעו לסגור מחלקות בבתי חולים, לנעול כיתות, לפטר שוטרים, לצמצם את מספר קווי רכבת (כי הם בכלל בעד "יותר שירותים"), איך הם מתכננים להתייעל ולהוציא פחות כסף למימונם?

    את התשובה לא קשה לנחש. עיקר ההוצאה בשירותים החברתיים (חינוך, בריאות, רווחה) ובמנגנון המדינה היא לשכר. לכן התייעלות לפי אנדורן את קנדל היא – להפחית את שכר עובדי המגזר הציבורי.

    מרגיז את בכירי המדיניות הכלכלית בישראל, שבשלוש שנים      (2012-2009) עלה השכר הנומינלי במגזר העסקי ב-10%, ואילו במגזר הציבורי ב-18%. זה קרה משום שעובדי המגזר הציבורי ברובם מאורגנים, ולכן יש להם כוח להיאבק ולהשיג תוספת שכר.

    כדי להפחית את שכרם של עובדי המגזר הציבורי, מתכוונת הממשלה לנקוט כמה צעדים: להגביל את זכות השביתה ב"שירותים חיוניים" בדרך לפירוק העבודה המאורגנת במגזר זה; להחליף עובדי מדינה המועסקים ישירות בעובדי קבלן; לשנות את חוק שכר מינימום כך, שמשליש מעובדי המגזר הציבורי, הזכאים כיום להשלמת הכנסה לפי חוק זה – תישלל הזכאות.

    מול המתקפה הברוטלית של הממשלה, יצמיד לו כל עובד  במגזר הציבורי מדבקה שעליה כתוב: "איני מתכווץ".