ליברלית עד הסוף

Bookmark and Share

קווים לדמותה של שולמית אלוני

שולמית אלוני, מנהיגה פוליטית מתקדמת ולוחמת לזכויות האדם והאזרח, הלכה לעולמה השבוע בגיל 86.

אלוני הייתה מנהיגה איכפתית ומסורה של הזרם השמאלי בציונות, המאמין בשלום ישראלי-פלסטיני צודק ובשוויון זכויות אזרחי מלא לאוכלוסייה הערבית בישראל. בחדות לשונה חשפה את האמת שמאחורי המלל הצה"לי בדבר "הצבא ההומני ביותר". בשטחים הכבושים, כתבה אלוני (YNET 16.12.02), צה"ל הורס, הורג, מחסל חיים בשכונות שלמות. היא כינתה את המציאות בשטחים "אפרטהייד מובהק".

הגיעה לכנסת ב-1965 כחברה בסיעת המערך, אך תוך שנים ספורות פרשה על רקע פוליטי ואישי והקימה את תנועת רצ לזכויות האזרח. בהמשך הובילה את מפלגת רצ לאיחוד עם מפם ולהקמת מרצ. בעקבות עימותים פנימיים בצמרת מרצ, פרשה מהכנסת ב-1996.

תרגמה את השכלתה המשפטית לפעילות רבת שנים נגד כל אפליה ודיכוי: אפליית נשים, כפייה דתית, נישול וסתימת פיות. אולם כשהייתה שרה בממשלת רבין, נתנה ידה למעשה הדיכוי הנפשע של גירוש 400 פעילי חמאס ללבנון בדצמבר 1992. בהמשך תירצה את תמיכתה בגירוש ב"הסברים" שקיבלה ממערכת הביטחון.

בכנסת ומחוצה לה, נהגה לשתף פעולה עם מק"י וחד"ש בפעילות ציבורית להגנת הדמוקרטיה, לשוויון זכויות ולביעור הגזענות. הופיעה לא אחת ברבי-שיח מטעם הוועד לשלום צודק, והייתה פעילה בוועד לשיפור היחסים עם ברית-המועצות. שותפים קרובים לה בפעילות מגוונת זו היו תופיק טובי ועוזי בורשטיין.

לאחר שפרשה מהנהגת מרצ, נהגתי לפגוש אותה לקראת בחירות לכנסת. הצעתי לה שוב ושוב לתת ביטוי אמיתי לעמדותיה הנחרצות נגד הכיבוש, לתמיכתה בסירוב המצפוני של מגויסים, לעמדותיה הזהות עם תכנית השלום שלנו, ולהצטרף לתומכים בחד"ש. אלוני העריכה את חד"ש ואת עמדותיה, אך חשוב לה יותר היה לא להינתק מחיק הציונות, והיא המשיכה לתמוך במרצ.

היא עלתה על בריקדות מול כל עוול על בסיס לאומי או אישי ובהגנה על חופש הביטוי וחופש המצפון. אך הליברליות הייתה גם המגבלה שלה, שכן גם בנושאים החברתיים הייתה ליברלית.

 שולמית אלוני הייתה ליברלית עד הסוף.