בין בריונות לפאשיזם

Bookmark and Share

בחדר ההמתנה לאחות במרפאת השכונתית של קופת חולים, יוזמת אישה מזרחית מבוגרת שיחה עם גבר צעיר חבוש כיפה שחורה, המעיין בספר תפילות:

  • כבוד הרב, אז מה צריך לעשות?

  • צריך למחוק את עזה.

  • אבל יש שם נשים וילדים!?

  • את צודקת. זו בעיה.

    במלחמת עזה מהדורת 2014, הקריאות להשמיד ולאבד נשמעו מכל עבר, גם מצד נציגי השלטון. בשבוע שעבר, לאחר שהפצצות גבו של חייהם של למעלה ממאתיים וזרעו הרס ברצועה, קראו השר ארדן ואחרים להפסיק את זרם החשמל והמים לעזה, ואילו ח"כים מוועדת החוץ והביטחון דנו ביישום אופציה זו. שיח פאשיסטי ממסדי זה הזין מצדו את קבוצות הבריונים, אשר בהתנגדות רפה של השוטרים – היכו מפגיני שלום באלות וקרעו את שלטיהם וחולצותיהם.

    מסורת של בריונות אלימה

    כבר בשנות ה-30 היו בקרב האוכלוסייה היהודית גם בריונות ממוסדת ("פלוגות הפועל" שארגנה מפא"י) וגם לא ממוסדת (חניכי בית"ר, "ברית הבריונים"), שפעלו נגד יריבים פוליטיים, ובעיקר נגד הקומוניסטים.

    מאז מאיר כהנא ו-"הליגה להגנה יהודית" (שייסד ב-1968 וייבא לישראל ב-1971), נוסף למציאות הלאומנית בארץ גם הזרם הכהניסטי הגזעני הקיצוני, שעם ספיחיו הרבים כלולים גם רוצחי הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר משועפאט.

    החל בשנות ה-90 נוספו גם ארגונים גזעניים אידיאולוגיים נוסח "זו ארצנו" ו-"אם תרצו", אשר הודות לתורמים נדיבים מממנים מסעות הסברה ימניים קיצוניים.

    באמצעות המדיה האלקטרונית, ובעיקר הפייסבוק, מתנהלת הסתה אנטי-ערבית רוויית אלימות ודם, שגם מבטאת הלוך רוח פאשיסטי בקרב צעירים ובני נוער יהודים וגם מטפחת אותו.

    ריקבון ממסדי

    מבלי להמעיט בחשיבות הבריונות האלימה, בתנאים של ישראל הסכנה הפאשיסטית בעיקרה אינה נובעת  מתופעה חשוכה זו, אלא מהימשכות הכיבוש כבר 47 שנה, מהאופי המיליטריסטי של החברה, מהחרבתה של העבודה המאורגנת (למשל, רשות השידור) ומקיבוע האפליה הלאומית כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל.

    היו בהיסטוריה הפיכות צבאיות או כמו-צבאיות שהובילו לכינון משטרים פאשיסטיים ארוכים יותר או פחות. אך ניתוח של התנאים של ישראל מצביע על תהליך דומיננטי אחר: ריקבון פאשיסטי בתוך המבנה הפוליטי-מפלגתי הקיים, עם מפלגות ימניות קיצוניות המתחזקות בבחירות והרוכשות השפעה ולגיטימציה בתוך הממשלה. יתר על כן, בסיעתה של מפלגת ממסד ותיקה כמו הליכוד העזו ח"כים, לרבות סגן שר, לקושש דיבידנד ציבורי בהדבקת תוויות של "בוגד" ושל "פחדן" לראש הממשלה ממפלגתם.

    הריקבון הממסדי כולל תופעות של שחיתות, אך הוא רחב יותר. מנגנון המדינה על חייליו, שוטריו, פרקליטיו, שופטיו ועוד, השלים עם תפקידו לארגן את הכיבוש ולתחזקו, כמו גם לבצע מדיניות ניאו-ליברלית קיצונית.

    תוצאות הבחירות שנערכו לאחרונה לפרלמנט האירופי – בהן זכתה מפלגת הימין הקיצוני של מרין לה-פן ברבע מהקולות בצרפת והתחזקו הפאשיסטים ביוון ובארצות נוספות – מלמדות שוב, כי זרם זה מצליח שוב ושוב להיבנות מייאוש חברתי ומסבל כלכלי ממושך.

    כמה מחשבות לדיון

על יסוד הניתוח הקצר לעיל, שלא התיימר כלל למצות את הנושא, ניתן, כך נדמה לי, להציג כמה מחשבות לדיון נוסף.

נכון לעכשיו, הבורגנות הישראלית עדיין מחזיקה היטב במושכות הכלכליות (השערים בבורסת ת"א אפילו עלו מעט) והפוליטיות. לכן המערכה מתנהלת לא על עצם קיום הסדר הבורגני-דמוקרטי (המשרת אותה), אלא בתחומי הדמוקרטיה הקיימת, על אופייה ומרכיביה. לדוגמא: המערכה סביב העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת.

אם הערכה זו נכונה, הרי קומוניסטים חייבים להיות רגישים במיוחד לסדרים הדמוקרטיים ולא לערער עליהם. כך, למשל, אין מקום שבפרסומי מק"י יוחלף המושג "ממשלה" בביטוי כמו "כנופיית נתניהו-בנט-ליברמן".

מבין הנושאים הדמוקרטיים שעל סדר היום הנוכחי, הנושא שנראה בעל הסיכוי הרב ביותר להד ציבורי נגד הזרם העכור הוא השותפות היהודית-ערבית וההתנגדות לגזענות – "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". מבחינתה של מק"י זה המנוף הפוליטי רב העוצמה, שהמאמצים בהנעתו, לרבות השקעת אמצעים כספיים, עשויים להניב תוצאות. במקביל, הנושא צריך להגיע לכל סניף ולכל חבר, כך שבכל פגישה – ידונו בדרכים לקידומו, ואילו בכל פרסום – יימצאו דרך להדגיש אותו.

גם תושבת השכונה, שביטאה חשש לטבח ילדים ונשים בעזה – היא כתובת למערכה ציבורית זו.