הבורסה, הטייקונים והאשליות שמוכרים לנו

Bookmark and Share

על רקע הידיעות המדאיגות בדבר הגידול במימדי האבטלה והירידה בקצב הצמיחה הכלכלית – נשמעה מפתיעה הידיעה, כי מחירי המניות בבורסת ניירות הערך בתל-אביב דווקא עלו בשנה שחלפה והגיעו לשיא. הידיעה מפתיעה פחות כאשר זוכרים שבשנים האחרונות, תנודות במחירי ניירות הערך כבר אינן משקפות רק תנודות במצב הכלכלי. ייתר-על-כן, עוצמת החברות הרב-לאומיות והקונצרנים השולטים במסחר בניירות ערך כה גדולה, עד כי הם יצרו, במקביל להון הריאלי, שוק ספסרי מנופח ללא תקדים.

בקפיטליזם שסתירותיו מחמירות והסובל ממשבר מבני מעמיק, מאבטלה רחבת היקף ומגוויעת אזורים שלמים – ההון הגדול ממשיך לצבור רווחי ענק ובולע חלק הולך וגדל של ההכנסות, גם משום שהוא שכלל את השיטות שהפכו אותו אשף האשליות בדבר התעשרות. וכך, כאשר במוקדם או במאוחר אשליות כאלה קורסות וממיטות אסון על רבים שהתפתו להן – עוף-החול של האשליות הפיננסיות חוזר וקם לתחייה.

המחשה לתהליכים אלה יכולים לשמש הבורסה בתל-אביב והרעיונות של הממסד הכלכלי-פוליטי להפוך אותה למכון חליבה חזק יותר של חסכונות הציבור לטובת הטייקונים.

שטיח אדום להון הזר

פרופ' שמואל האוזר מונה ב-2011 ליו"ר רשות ניירות הערך, זו האמורה להקפיד שהבורסה תפעל לפי החוק. בעברו כיהן ככלכלן בבנק ישראל וברשות ניירות הערך, אך הספיק גם לעבוד בשירותם של טייקונים: כיהן טרם מינויו כיו"ר חברת "גאון מאה-נט לעשיית שוק", וכדירקטור ב-"מגדל שוקי הון" וב-"מיטב בית השקעות".

בריאיון ארוך ל-"מוסף כלכליסט" (18.9), חשף האוזר טפח מהנעשה בבורסה, זו שהגיעה לשיא תחת פיקוחו.

מסתבר, כי חברות זרות, בעיקר חברות נדל"ן מארצות-הברית, מסתערות על הבורסה הישראלית, במטרה למכור את אגרות החוב שלהן במחירים גבוהים מדי וללא ביטחונות מתאימים. נוסף לכך, ההבדלים בחקיקה מבטיחים לחברות הנדל"ן הללו, שגם אם לא יוכלו לפרוע את חובן – הנכסים בכל מקרה יישארו אצלן. והנה, את אגרות החוב המסוכנות האלה רוכשות קרנות פנסיה וקרנות גמל ישראליות (המכונות "המוסדיים"), ובדרך זו, מתריע האוזר, מסכנות את החסכונות של הציבור, של העובדים.

ואם לא די בכך, מוסיף האוזר ומבהיר, כי בדרך זו "כספי הפנסיה של מר וגברת ישראלי מתועלים למימון רכישת נדל"ן במנהטן ובניו-ג'רזי ולא להשקעות תומכות צמיחה בישראל". לתועלת אותם מר וגברת ישראלי ראוי להזכיר שיצחק תשובה, הטייקון שב-2012 השיג "תספורת" (מחיקת חובות) של 1.4 מיליארד שקל, גייס קודם לכן הון בבורסה בת"א כדי לרכוש את מלון פלאזה בניו-יורק…

ונחזור לפרופ' האוזר: נוכח הסיכון בהשקעות בחברות זרות, ונוכח הניסיון המר עם הטייקונים וה-"תספורות" שהשיגו, מה הוא מציע לעשות?

 

האוזר אינו מניח להתרעה שהשמיע להסיט אותו מדרך המלך של תפקידו כיו"ר הרשות לניירות ערך – דאגה לטייקונים ולמשקיעים הזרים, ומוסיף את ההמלצות הבאות:

 "יש כאן אווירה אנטי-עסקית, אווירה של אנטי לכל מי שמצליח. צריך להיזהר מפופוליזם, וצריך להפסיק להוקיע את היזמים. הטייקונים הם אלה שמספקים את העבודה. צריך לעודד משקיעים זרים לבוא".

 בעמדתו זו מבטא האוזר את עמדת הממשלה, זו שמינתה אותו לתפקידו. שהרי המשמעות המעשית של הליכה לקראת הטייקונים והחברות הזרות היא – להחליש את הרגולציה, לשנות את החוקים לטובתם, ובכך להחליש רשויות ממשלתיות כמו הרשות לניירות ערך, המשרד להגנת הסביבה, מכון התקנים ועוד.

 ראש הממשלה נתניהו חזר ואמר בהזדמנויות שונות במהלך השנה החולפת, כי "בישראל יש עודף רגולציה ואנו נחושים לקצץ בה". ליישום שירות זה להון נועדו, בין היתר, השינויים שכבר נעשו בחוק התכנון והבנייה (ר' מאמרו של יובל דרייר-שילה, "זו הדרך", 1.10). נוסף לכך, למחרת מלחמת עזה, החליטה הממשלה, כי כל גוף רגולטורי בישראל צריך להפחית את היקף הרגולציה שלו ב-25%. במילים אחרות: מחלישים ברבע את כוחם של הגופים האמורים לשמור על האינטרס של אזרחי ישראל מול הטייקונים.

איך מגדילים רווחים כשהצמיחה נמוכה?

האוזר – בשם הדאגה ל-"יעילות", אך בשליחות ההון-שלטון – כבר גיבש עבור הבורסה בת"א תכנית. מטרתה לאפשר להון להגדיל את רווחיו, גם כאשר אין השקעות תומכות צמיחה, כלומר השקעות ריאליות, המגדילות את מספר מקומות העבודה.

בהרצאתו בוועידת שוק ההון (19.11.2013), הציג האוזר תכנית הכוללת כמה מרכיבים מרחיקי לכת:

מרכיב אחד – הפחתה של המס המשולם על רווחי הון בבורסה. בעקבות המחאה החברתית, הועלה מס זה בתחילת 2012  מ-20% ל-25% מהרווחים. כעת רוצים למחוק הישג צנוע זה של המחאה.

המרכיב השני – הפיכת הבורסה בת"א לחברה למטרות רווח. עניין זה דורש הסבר.

הבורסה לניירות ערך בת"א היא מאז הקמתה (1953), גוף פרטי המתאם בין קבוצות ההון הגדולות ומחזק את מעמדן. כיום נמנים עם חברי הבורסה – 11 בנקים ישראליים, שלושה בנקים זרים, 7 בתי השקעה ישראלים ו-4 בתי השקעה זרים. הבורסה משרתת את ההון בבואו לגייס כסף מהציבור, וגם כאשר הממשלה מממשת דרכה את ההפרטה של חברות ממשלתיות. עכשיו רוצים אותם טייקונים, שהם חברי הבורסה, לעלות מדרגה: לא די להם שיש בבעלותם חברה מתאמת השולטת בשוק ההון בארץ, אלא שהבורסה עצמה תהפוך חברה שתגייס מהציבור כסף, ואת הרווחים תחלק בין הבעלים, כלומר בין הטייקונים.

אור אדום ושמו איגוח

המרכיב השלישי בתכנית של האוזר ושל הממשלה הוא, ככל הנראה, המסוכן ביותר מבחינת החוסך הישראלי. האוזר פועל כדי להביא לישראל מוצרים פיננסיים שקיימים בעולם, אך בינתיים לא קיימים בארץ. למה הכוונה?

אחד המוצרים הפיננסיים העיקריים שבו מדובר הוא מתן אפשרות לבנקים למכור, באמצעות חברות השקעה, הלוואות שהם נתנו בעיקר בצורה של משכנתאות. בארה"ב, למשל, בנקים מכרו את ההלוואות, כלומר העבירו את החוב למישהו אחר, בדרך של הנפקת איגרות חוב, המבוססות על המשכנתאות. מי שרכש איגרות חוב כאלה, בעצם רכש חלקים ממשכנתאות שנתנו הבנקים. השיטה הזאת של מכירת הסיכון הכרוך במשכנתא, תוך חיזוק השליטה של הבנקים במשק באמצעות איגרות חוב מבוססות משכנתאות, מכונה "איגוח".

בארה"ב נחשב האיגוח בשעתו לרעיון גאוני של "כסף מוליד כסף". אך לא חלפו אלא כמה שנים, וכל העולם למד עד כמה האיגוח מסוכן לציבור. המשבר הכלכלי החמור, שפקד את ארה"ב בסוף 2007, פרץ בשל איגוח – בשל התמוטטות שוק אגרות חוב מבוססות המשכנתאות, אותן רכשו בעיקר קרנות פנסיה וקרנות חיסכון וגמל אחרות. בעקבות המשבר הקשה והארוך, העביר האוצר האמריקאי מאות מיליארדי דולרים לבנקים ולחברות גדולות, כדי להציל את המשק הקפיטליסטי האמריקאי מהתמוטטות גמורה.

אך בישראל כמו בישראל – האופנה מגיעה באיחור, והממשלה לא מתכוונת ללמוד מהמשבר בארה"ב שאסור להתקרב לתחום האיגוח. להיפך: הממשלה דווקא הקימה ועדה בין-משרדית לקידום תהליך האיגוח, אשר הגישה לאחרונה מסקנות ביניים התומכות באיגוח של משכנתאות.

זו ממש בשורה נפלאה לבנקים, אשר בשנים האחרונות הגדילו בצורה דרמטית את היקף המשכנתאות שהעמידו לרשות רוכשי דירות. הבנקים נדרשו לאחרונה להגדיל את ההון העצמי שלהם, וזאת מחשש שהאטה כלכלית תגרום לנוטלי משכנתאות לפגר בפירעון חובם. והנה באה בשורת האיגוח, והבנקים יוכלו לקבל כסף תמורת איגרות חוב מבוססות משכנתאות שינפיקו, וגם להעביר לפחות חלק מהסיכון שבאי-פירעון המשכנתא לחוסכים בקרנות הפנסיה ובקרנות הגמל, כלומר לנו.

ההון דואג לעצמו, וגם הממשלה

מעציב ככל שיהיה, הציבור הרחב, כלומר העובדים ומשפחותיהם, אינם מגלים עניין רב במה שקורה בשוק ההון. הם סומכים על יועצי ההשקעות היושבים בבנקים, על ההנהלות של קרנות הפנסיה והחיסכון שבבעלות טייקונים, על הממשלה. אך מה שמתרחש בשוק ההון משפיע על כל אחד מאיתנו.

המגמות בשוק ההון, בבורסה ובתחום מיסוי ההון, שנסקרו לעיל, מלמדות, כיצד הטייקונים הישראלים וחבריהם מעבר לים מיטיבים לדעת לדאוג לעצמם בהגדלה בלתי-פוסקת ברווחיהם ובעוצמתם הכלכלית בכל מצב, יהיה המשק בגאות כלכלית או במשבר.

הן מלמדות שוב, עד כמה הממשלה משרתת את הטייקונים, כדי שיגדילו את הכנסותיהם גם כעת, כאשר בשם כיסוי הוצאות המלחמה בעזה, מארגנת הממשלה מתקפה נוספת על העובדים (הפיטורים בדואר, ובהמשך – הפרטתו) ועל זכויותיהם (הקיצוצים שהיו ועוד יהיו בשירותים החברתיים ובדמי האבטלה).

ממשלת נתניהו-לפיד, המתיימרת לדאוג להוזלת הדירות, בפועל דואגת לאיגוח המשכנתאות, כך שייווצר  מקור הכנסות נוסף לבנקים, ואילו חסכונות הציבור יהיו צפויים לאיום חמור.