יוון: להיחלץ מהחוב, להתחיל מחדש

Bookmark and Share

ממשלת השמאל ביוון בראשות אלכסיס ציפראס קיבלה ירושה כלכלית כבדה ביותר, הכוללת שיעור אבטלה של 25% (ושל 50% בקרב צעירים), קריסה של השירותים הציבוריים, וחוב חיצוני ענק (320 מיליארד יורו) שפירעונו בא על חשבון השקעה המניבה צמיחה כלכלית.

הממסד של האיחוד האירופי, בראשותה של קנצלרית גרמניה מרקל, וכן פרשנים מטעם ההון, תולים את בעיותיה הכלכליות החמורות של יוון בבזבזנות הממשלות שהיו, ובמה שהם מכנים "העצלנות של היוונים". מבלי להתעלם מהאחריות של ממשלות הימין והמרכז, המשבר החמור הנוכחי ביוון פרץ והעמיק על רקע המשבר הכלכלי העולמי שהחל בארצות-הברית ב-2007, ושנה לאחר מכן – כבר פגע גם באירופה. בגלל חולשתה הכלכלית, יוון נפגעה יותר מהמשבר. בשבע שנות המשבר הכלכלי הנוכחי, התכווצה כלכלת יוון ב-25%.

יוון נאלצה ליטול יותר ויותר הלוואות ממוסדות פיננסיים באירופה (בעיקר בנקים בגרמניה ובצרפת) וממוסדות בינלאומיים, כגון קרן המטבע. התמשכות המשבר הכלכלי באירופה האיצה אפוא את השקיעה של יוון בחובות והעמיקה את תלותה בבנק האירופי המרכזי ובקרן המטבע הבינלאומית. מוסדות אלה ניצלו את חולשת יוון, ואילצו אותה ליטול עוד הלוואות במסגרת מה שמוסדות אלה מכנים "חבילות חילוץ". הלוואות "החילוץ" האלה שימשו בפועל לפירעון החובות של יוון לבנקים בגרמניה ובצרפת, ואילו הקריסה הכלכלית של יוון נמשכה וגרמה אסון חברתי.

 העימות עם מדיניות מרקל

    מפלגת סיריזה, ובמיוחד שר האוצר מטעמה יאניס וארופאקיס, התחייבו לפני הבחירות, כי ממשלה בראשותם תבצע שינויים מהותיים במדיניות הכלכלית, תפנה עורף למדיניות הצנע ולקיצוצים בהוצאות הממשלה לשירותים החברתיים ולפיתוח כלכלי, ותשיג תמורות של ממש בהסדרי החוב.

מיד לאחר הבחירות, שנערכו ב-25 בינואר, הוקמה ממשלה בראשות ציפראס, אשר הזדרזה לפעול במישור הפנימי והחיצוני. ב-3 בפברואר הציגה הממשלה תכנית הכוללת העלאה בשכר המינימום והַחזרה לעבודה במגזר הציבורי של אלפי עובדים. אלה פוטרו במסגרת "צעדי הייעול", שהיו מרכיב מהותי ב-"חבילות החילוץ". במקביל, ניהלו ראש הממשלה ושר האוצר שיחות עם ראשי המדינות המרכזיות באירופה (גרמניה, צרפת, בריטניה) במטרה לפתור את משבר החוב החיצוני.

בפגישתו עם פרנסואה הולנד, נשיא צרפת, הדגיש ציפראס (4.2): "נחוץ לנו הסכם חדש באירופה להחזרת הצמיחה". באופן מעשי, פועלת הממשלה היוונית החדשה לפריסה נוחה יותר של פירעון החובות בדרך הבאה: הפיכת החוב החיצוני הקיים לאגרות חוב ממשלתיות, אשר פירעונן יהיה צמוד לצמיחה הכלכלית. באופן זה, ככל שיוון תצמח מהר יותר, כך תפרע מהר יותר את חובותיה.

 בצרפת מצא ציפראס אוזן קשבת, כאשר הנשיא הולנד הבהיר, כי מדיניות צנע אינה האופציה היחידה. אולם גרמניה, השולט גם במוסדות האיחוד (וביניהם – הבנק האירופי המרכזי) עדיין מתעקשת שעל יוון ליישם את "תכנית החילוץ" כלשונה, להמשיך בפירעון החובות ובביצוע "הרפורמות" שמשמעותן – לקצץ בשירותים החברתיים ולהגדיל את האבטלה. לאחר פגישתו עם שר האוצר של גרמניה (5.2), הבהיר וארופאקיס, כי לא הושגה הסכמה, שכן גרמניה בראשות מרקל דבקה במדיניות הצנע הנוכחית של החזר חובות והידוק חגורה.

 החלופות שעל הפרק

 התכווצות הכלכלה היוונית לא גרמה לנפילתו אפילו של טייקון מקומי אחד, שכן שבע המשפחות העשירות ביותר גם לא שילמו מסים וגם הבריחו את הונן לבנקים בחו"ל. להיפך: הטייקונים יישמו בהתלהבות את השקיעה בחובות, שכן מכל פעולה פיננסית הם גוזרים את הקופון שלהם.

 ממשלת ציפראס מצידה עדיין לא החלה ביישום התכנית שהציג יאניס וארופאקיס בטרם מונה לשר האוצר, ואשר במרכזה – פירוק האוליגרכיה היוונית, אשר במשך עשרות שנים שולטת בכלכלה ובממשלה (הון-שלטון). כפי שצוין לעיל, עיקר מאמציה מושקעים כעת בהשגת פתרון לבעיית החוב המעיק ולהשתחררות מתוכנית הצנע.

     האם יש סיכוי שזה יקרה? גרמניה אמנם ממשיכה להתעקש על יישום "תכנית החילוץ" שהיא הגתה וכפתה, אך אפילו הקנצלרית מרקל חייבת להביא בחשבון שני נושאים קריטיים:

 האחד – הסכנה המוחשית שהמשך ההידרדרות הכלכלית-חברתית ביוון ישחק לידיה של המפלגה הניאו-נאצית "השחר הזהוב" ויחזק את השפעתה. בריאיון לתקשורת הגרמנית (5.2) ציין שר האוצר וארופאקיס, כי עומק השקיעה בחוב של יוון דומה לעומק החוב אליו הדרדרה גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ההשלכות הקשות של החוב של גרמניה נוצלו אז בידי המפלגה הנאצית, שתפסה את השלטון, אמר, והוסיף כי "השחר הזהוב" הגיעו למקום השלישי בבחירות האחרונות ביוון.

 השני – האפשרות שללא הסדר חוב מוסכם עם ממשלת ציפראס, יוון תפרוש מהאיחוד האירופי, או אולי אפילו תוצא ממנו בשל אי-עמידה ב-"תכניות החילוץ". פרישת יוון תערער את האיחוד, אשר מבחינת גרמניה הוא אבן פינה מרכזית במדיניותה והבסיס לשלטונה הכלכלי באירופה.