מחכים למשבר בידיים שלובות

Bookmark and Share

כותרות הידיעות בתקשורת התחרו זו בזו בתיאור חומרת הנפילה, שהתרחשה לאחרונה, בשערים של ניירות הערך בבורסות העולם. "שווקים במלכודת" התריעה כותרת אחת, ובכותרתה של רשימה לגבי בורסת ת"א נכתב: "המשקיעים מחקו 33 מיליארד שקל ביום מסחר אחד". הבהלה שככה לאחר כמה ימים, כאשר הנפילות נבלמו.

אולם האם זו התאוששות כלכלית, או תפנית אחת מרבות בהתפתחות רווית המשברים של הקפיטליזם בן זמננו?

הון נודד מחפש השקעה

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, מתמודדות החברות הבינלאומיות והממשלות בארצות ההון עם הסתירות המעמיקות בחברה הקפיטליסטית, ובעיקר עם הסתירה בין ריכוז גובר של העושר בידיים מעטות לבין התופעה המתרחבת של עובדים עניים. כמובן שלא יעלה על דעתן של חברות הענק ושל הממשלות לפתור את הבעיה מיסודה, שהרי פירוש הדבר לערער על הקפיטליזם עצמו. במקום זאת הן מטפחות על חשבון הכלכלה הממשית (ייצור ושירותים) את אשליית הצמיחה והעושר לכל.

לשם כך גיבשו חברות הענק והממשלות את הניאו-ליברליזם כמדיניות המקצה להון חלקים גדלים של העושר הלאומי. בשם "השוק החופשי" שיצילנו מהמשברים, יישמו הפרטה מואצת של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים.

תרופת ההפרטה השפיעה במשך שנים אחדות, עד שהסתבר, כי לחברות ההון שהתעשרו עוד יותר קשה למצוא השקעות רווחיות, כאשר השווקים מקרטעים משום שכוח הקנייה של העובדים מצטמצם. או כפי שניסח זאת לורנס סאמרס, מי שכיהן כשר האוצר של ארצות-הברית: הכלכלה נמצאת במצב של קיפאון מתמשך, משום שאין מספיק ביקושים לכל מה שהכלכלה העולמית יכולה לייצר.

בתנאים אלה החריפה  התופעה של "הון נודד" – כמויות אדירות של הון המחפש השקעה רווחית על פני הגלובוס. זרמי ההון הנודד האלה יוצרים את מה שמכונה "בועות", ניפוח מלאכותי של שוק כזה או אחר, של שערי ניירות ערך, של עסקות שבמהותן הן ספסריות. בועות ההון האלה פוקעות בשלב מסוים, ואז מתחולל משבר. ההון מחפש תחום השקעה ספסרי אחר, יוצר שוב בועה, אשר פוקעת בתורה. התוצאה – בועות ומשברים הרודפים זה אחר זה כמו גלים בים.

דוגמאות לבועות כאלה לא חסר. הייתה זו בועת המשכנתאות לדיור (סאבפריים) שהייתה הגורם המידי למשבר שפרץ בארה"ב בסוף 2007. אליהם נוספה לאחרונה ההתפוצצות של בועת הניפוח חסר תקדים של שערי ניירות הערך בבורסה של סין. מיליוני עובדים שהתפתו להשקיע בה, איבדו כמחצית מחסכונותיהם. בישראל אנו עדים לבועת הדיור המתנפחת: בעשור האחרון הוכפלו מחירי הדיור, בעוד שהשכר נשחק. ההבטחות הממשלתיות להורדת מחירי הדיור נותרו ללא כיסוי. בתנאים אלה יותר ויותר משפחות נוטלות משכנתאות מוגדלות, אשר מכרסמות בהכנסתן השוטפת. אך המצב עלול להחמיר, אם יתממשו התחזיות בדבר גלישת המשק הישראלי לשפל כלכלי.                                                                    

העובדים ישלמו את מחיר

בישראל מייצרים פחות, מייצאים פחות ומשקיעים פחות. במחצית הראשונה של 2015 ירדו ההשקעות בקצב שנתי של 10% וגם בצריכה הפרטית נרשמה ירידה. משמעות הנתונים האלה היא, כי ישנה אפשרות ממשית, שייסגרו עסקים (ר' המשבר שפקד את 'מגה' וכן סגירת מפעלים בפריפריה) ותגדל האבטלה. ולכל אלה יש להוסיף את העתיד המעורפל של ההשקעות הגדלות של קופות הגמל וקרנות הפנסיה (המופרטות) במניות, ששעריהן היו מנופחים מלכתחילה.

ומה עושה ממשלת נתניהו-כחלון נוכח סכנת הגלישה למשבר כלכלי?

הצעת התקציב לשנים 2015/2016, שאישרה הכנסת בשבוע שעבר, אינה כוללת צעדים שמטרתם להתמודד עם האיום של המשבר הכלכלי. בעבר נהגו להוריד את הריבית במטרה לעודד השקעות. אך כאשר ריבית בנק ישראל היא אפסית (0.1%), אין בעצם מה להוריד.

והרי המדיניות שהורידה שוב ושוב את ריבית בנק ישראל היא זו שדחפה לרכישת דירות וניפחה את בועת הנדל"ן; ואותה מדיניות עצמה היא זו שדחפה את ההון, לרבות זה שבחסכונות, לעבר הבורסה – וניפחה עוד יותר את  הבועה.

מלוא מחיר המשבר, אם ימשיך להתפתח ובועות יתנפצו, יוטל על העובדים. לאחר שעלה בידי ההון שבשלטון לגרום לירידת השכר הריאלי, תוטל על השכירים מכת האבטלה. אלא שבניגוד לעבר, הקפיטליזם בעידן משבר הניאו-ליברליזם מתקשה מאוד לצאת ממשבר כלכלי, כפי שמוכיחים המשבר הנמשך כבר שנים ביפן ובאירופה. גם בישראל, הקפיטליזם אוכל את עצמו מבפנים.