על שירה ואזרחות

Bookmark and Share

שלום מחמוד,

    רציתי לספר לך, כיצד ככל שמנסים יותר למחוק את זכרך מהשפה העברית, שיריך פורצים ומכים בפרצופיהם של גזעניות וגזענים. שרת האי-תרבות, למשל, נאלצה לספוג שוב מנה של "רשום לפניך: אני ערבי". כדי לא לשמוע את תאמר נפאר ויוסי צברי שרים את שירך – הסתלקה בזמן קריאת השיר מהאולם שבו נערך פרס טקסי אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע. ככל שמענים את שיריך, כן הם פורצים לתודעה הישראלית.

    ובאותו יום, מחמוד, שבו ניסתה שוב שרת האי-תרבות לצנזר את שיריך, ובתיאום מופלא, פרסם מבקר המדינה יוסף שפירא דין וחשבון הקובע שמשרד החינוך כשל בכל הנוגע במיגור הגזענות בקרב התלמידים. טוב, 'כשל' זו מילה עדינה לתיאור הרמיסה המכוונת מצד הנהלת משרד החינוך של כל המלצה שעניינה חינוך לדמוקרטיה.

    "רשום לפניך: אני ערבי", כתבת מחמוד, וגם רשמת מספר תעודת זיהוי, כדי לחדד שאזרח הוא התובע את הזכות לאזרחות שווה. לא ידוע בשלב זה, אם מבקר המדינה ואנשיו אכן הקדישו אחד מדיוניהם לשירך, אבל בדו"ח הגזענות כתבו כי "על משרד החינוך להעביר את המסר בכל הזרמים במערכת החינוך כי ישראל היא מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה ונשענת על ערכים המשותפים לכל הקבוצות והפרטים החיים בה".

    לא, לא התכוונתי לספר לך שהתחולל מהפך, כי הוא לא קרה. דו"ח לא עושה מהפכים או מהפכות. אבל כאשר מציבים מראה בפני אומה שטופה גזענות, זה מחזק קצת את התקווה, שיקשיבו לדבריו של הזמר, המלחין והקולנוען תאמר נפאר בטקס הקולנוע, בו זכה בפרס המוסיקה הטובה ביותר: "אני אוהב שאתם מחבקים את האמנות שלי, אבל אעריך אם תחבקו גם את הפלסטיניות שלנו, את הנרטיב שלנו".

    כשהיית בן 12, מחמוד, עדיין בפקעת שקוריה יהיו לשיריך, השמיע המשורר אלכסנדר פן באוזנינו את הציווי: "השירה, / חברים, / עוזרת!.." שיריך, מחמוד, עוזרים לנו, בהיאבקות מול רגב ודומיה למען מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה.