איזו מלחמה מענגת תהיה

Bookmark and Share

הזווית הישראלית של המצפים לעימות אמריקאי-רוסי בסוריה

    בראשית שנות ה-60 שרה להקת התרנגולים את שירו של חיים חפר "בראשית", המתאר את בריאת העולם והאדם. בשיר שהיה פופולרי בזמנו, האדם אשר "כבש כוכבי מרום" גם "ברא את האטום", והתוצאה – הרס העולם: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".

    אז בשנות ה-60, ימי ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם, הייתה גם בישראל מודעות ציבורית רחבה לקטסטרופה הטמונה בשימוש אפשרי בנשק גרעיני שצברו המעצמות. בהמשך גם נחתמו בין ברית-המועצות לארצות-הברית הסכמים שנועדו להגביל את מירוץ החימוש הגרעיני.

    אבל זה היה פעם, לפני יובל שנים.

 "אזור אסור בטיסה"

    באווירה הבינלאומית הנוכחית, של מעורבות צבאית גוברת של המעצמות בסכסוכים פנימיים, של התערבות צבאית במטרה להחליף שלטון, ושל ארגון קואליציות מלחמה בראשות ארה"ב נגד האויב התורן – יש מי שממליץ על התערבות צבאית אמריקאית ישירה בסוריה. המלצה זו נכתבת למרות שגם הממליץ יודע, כי "עימות אמריקאי עם רוסיה טומן בחובו את הסכנה של התנגשות בין מעצמות גרעיניות", כלומר אפילו מלחמה גרעינית.

    ההמלצה היא ציר מאמרו של אנשיל פפר ("הארץ", 16.10), אשר תולה בהילרי קלינטון את התקווה, כי לאחר שתיבחר ותחל את כהונתה בבית הלבן (ינואר 2017), תחליט על מבצע צבאי בסוריה, בהובלת ארה"ב. גם פפר מודע לכך, כי לא כמו במלחמות שיזמה ארה"ב באפגניסטן, בעיראק ובלוב, המלחמה שמצופה מקלינטון לנהל בסוריה, משמעותה היא מלחמה לא רק נגד צבא סוריה, אלא גם נגד צבא רוסיה, שכבר משתתף באופן פעיל בעימות הצבאי המתנהל שם. למרות זאת, הלוך הרוח שמבטא המאמר הוא, שצריך להמר על עליונותה הצבאית של ארה"ב ולהסתכן בעימות צבאי ישיר עם רוסיה, כמוהו לא התרחש מאז הצטיידו המעצמות האלה בנשק גרעיני.

    הרעיון להתערבות צבאית אמריקאית ישירה בסוריה אינו חדש. ככל שגובר התסכול של חוגים בממסד הצבאי והפוליטי האמריקאי מהתוצאות בשטח של מימון ואימון הארגונים הלוחמים נגד צבא סוריה (המכונים 'מורדים'), כן גוברים הקולות הקוראים למעורבות צבאית באמצעות הכרזה אמריקאית על "אזור אסור בטיסה". משמעות הכרזה כזו היא שהצבא האמריקאי ימנע בכוח מחילות האוויר של רוסיה וסוריה לפעול בתחום האווירי של סוריה. 

    חשוב לציין בהקשר זה, כי ממשל אובמה, שעליו מוטלת האחריות למבצעים צבאיים ולמעורבות צבאית בהיקף משמעותי, ואשר הקציב טריליון דולר לתקופה של 30 שנה לפיתוח דור חדש של נשק גרעיני וטילים, דחה עד כה את ההצעה להכריז על "אזור אסור בטיסה" בסוריה. אובמה העדיף מעורבות באמצעות שליחים כמו המורדים, טורקיה ועוד. כפי שפפר עצמו מצטט, הגנרל דנפורד, יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הזהיר לפני חודש, כי הכרזה כזאת משמעותה מלחמה עם רוסיה.

 החשבון של נתניהו

    מעבר למשמעות האזורית והעולמית שתהיה לעימות צבאי ישיר אמריקאי-רוסי בשמי סוריה ולאפשרות שיהיה לו המשך גם במקומות אחרים וגם בהידרדרות לעימות גרעיני, יש מקום לבחון את הנושא גם מזווית ישראלית (עניין שאנשיל פפר כלל אינו עוסק בו).

    ישראל הרשמית טוענת שאינה מעורבת בעימותים הצבאיים בסוריה ובעיראק. ישראל גם לא הייתה שותפה בקואליציה אמריקאית מלחמתית. גם אם יתממשו הציפיות של פפר ודומיו וארה"ב תקים מתי שהוא קואליציה למלחמה בסוריה בתירוץ של הצלת חאלב או עיר אחרת, ישראל אינה מועמדת להיות שותפה רשמית בה. אולם אין פירוש הדבר, שלממסד הצבאי והפוליטי הישראלי אין עניין רב באפשרות הזאת.

    ראשית, כל עימות צבאי מגדיל את הביקוש למוצרים וליידע בתחום הצבאי שישראל מייצאת;

    שנית, למרות היחסים המשופרים לכאורה בין נתניהו לפוטין (למשל, התיאום הצבאי בהקשר של הפעילות של חיל האוויר הרוסי בסוריה), הנוכחות הצבאית הרוסית הפעילה, לרבות הצבת טילים נגד מטוסים בשטח סוריה, צמצמה בפועל את היכולת של חיל האוויר הישראלי לפעול ללא הפרעה בשמי סוריה ולבנון;

    שלישית, נתניהו ממשיך לארוב להזדמנות לקבל חסות אמריקאית לעימות צבאי עם איראן, ולכן ינסה להפיק תועלת מכך שבעימות אמריקאי-רוסי בשטחה של סוריה תהיה מעורבת גם איראן, שאנשיה מסייעים לצבא סוריה ונמצאים על אדמת סוריה;

    רביעית, התרכזות של הממשל האמריקאי בעימותים בסוריה ובעיראק עד כדי הכנות לעימות צבאי גלוי עם רוסיה, תדחק את פתרון השאלה פלסטינית לפינה נידחת עוד יותר, ותקל על נתניהו ושותפיו ביישום תכניות ההתנחלות, הסיפוח והטרנספר.

אז לעומת כל התועלות האלה, מה זה כבר בינינו עימות גרעיני אמריקאי-רוסי?  

   הערה: כותרת המאמר שאולה מספרו של אמיר בן פורת "הו, איזו מלחמה מענגת! אוהדי כדורגל ישראלים" (2008)