הון, שלטון, עיתון – וריב בכאילו

Bookmark and Share

חקירתו באזהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנפתחה לאחר שיהוי ממושך מצד היועץ המשפטי לממשלה, מציגה במערומיהם לא רק את טענת נתניהו "אין כלום", אלא גם מיתוסים שנבנו במשך שנים.

 "מלחמת עולם" ביבי-נוני

    בתחילת השבוע פורסם, כי בידי המשטרה הקלטה של שיחה בין בנימין (ביבי) נתניהו לבין ארנון (נוני) מוזס, הבעלים של קבוצת "ידיעות אחרונות" רבת ההשפעה. מהקלטת, שלגבי נחקרו נתניהו וגם מוזס, עולה, כי בשיחה דנו השניים בעיסקה בין שלטון (ביבי) לבין הון ועיתון (נוני). לפי הפרטים שדלפו, נוני הביע נכונות למתן את הביקורת הנמתחת על נתניהו בכלי התקשורת שבשליטתו, תמורת התחייבות של ביבי להקשות על הפצתו של החינמון "ישראל היום", שמממן המיליארדר שלדון אדלסון.

    במשך שנים הציג ביבי את נוני כאויבו בנפש. בנובמבר 2014, לאחר שהכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק למניעת הפצתו של החינמון "ישראל היום", הגיב ביבי בצורה קיצונית: ביוזמתו פוזרה הכנסת שפעלה שנה ושמונה חודשים בלבד והוקדמו הבחירות הכלליות.

    עכשיו מסתבר, כי אותה "מלחמת עולם" אידיאולוגית לכאורה (ביבי – ימין, נוני – שמאל) לא הפריעה לזה שהשלטון הפוליטי בידיו לרקום מאחורי גב הציבור הישראלי עיסקה עם זה הנחשב שליט התקשורת, לתועלת עסקיהם ומעמדם של שני הצדדים.

 מי שולט ב"ישראל היום"

    ההנחה של נוני מוזס באותה שיחה מוקלטת היא, שאף שמממן ההפסדים של "ישראל היום" הוא אדלסון, בפועל ההחלטה לגבי הוצאתו לאור וממדי הפצתו היא בידי ביבי. ואילו ביבי מצידו מסכים עם הנחה זו, ומוכן לדון בנושא כדי להשיג מנוני הבטחה להפחתת הביקורת על מדיניותו ומעשיו.

    מבחינת ביבי, כל הסיטואציה הזאת מלמדת, שהוא שיקר במצח נחושה בטענה שאין לו קשר ל"ישראל היום", המופץ כחינמון מאז 2007. על השקר הזה חתם ביבי גם בתצהיר משפטי כוזב שהוגש סמוך לבחירות.

    בינואר 2015, ערב הבחירות, עתר עו"ד שחר בן מאיר לוועדת הבחירות המרכזית, כדי שזו תורה להפסיק את הפצתו של החינמון "ישראל היום" בשל היותו "תעמולת בחירות" של הליכוד ונתניהו. בתגובה הגישו נתניהו ותנועת הליכוד לוועדת הבחירות תצהיר חתום, בו נכתב, בין השאר:

     "לתנועה וליו"ר תנועת הליכוד וראש הממשלה מר בנימין נתניהו אין ולא היה כל קשר של שליטה או קשר ארגוני כלשהו, מכל מין וסוג שהוא, עם 'ישראל היום' או עם מערכת העיתון… שהיה בו או שיש בו כדי להשפיע על שיקולי העריכה של העיתון או על תכניו או על הקמתו, היווסדו או על ניהולו השוטף". בהמשך התצהיר נכתב, כי לנתניהו ורעייתו יש אמנם קשרי ידידות עם שלדון אדלסון ורעייתו, אך זה רק משום שאדלסון הוא מנהיג יהודי מהתפוצות…

 "עיתונות פרטית, ולכן חופשית"

    חשיפת הדיל שנרקם בין ביבי לנוני חושפת פעם נוספת את התרמית, שהיא אחת מאבני היסוד של התפיסה הליברלית הבורגנית: הון פרטי וקפיטליזם הם ערובה לחופש הביטוי בכלל, ושל עיתונאים בפרט.

     באותה שיחה שהקליט מנהל לשכתו של נתניהו, הביע נוני מוזס את נכונותו למתן את הביקורת על נתניהו בכלי התקשורת שבבעלותו, כלומר, להשפיע על תכנים של הידיעות והמאמרים שיפורסמו בהם, כדי להשיג את צמצום הפצתו של כלי התקשורת המתחרה, הלא הוא "ישראל היום".

    ואילו ביבי נתניהו, המנהל ברעש גדול את מלחמתו נגד "התקשורת השמאלנית" והטוען כי "הימין מושתק", מוכן לפעול לצמצום היומון החינמי של אותו "ימין מושתק", ובלבד שתופחת הביקורת עליו ויובטח המשך שלטונו הפוליטי.  

    בהקשר זה של "תקשורת פרטית חופשית" כדאי להזכיר לסיום את הגילוי באתר "העין השביעית", לפיו שילמו משרד התפוצות (השר בנט) ומשרד התחבורה (השר ישראל כ"ץ) לקשת, זכיינית ערוץ 2, מיליוני שקלים תמורת הפקה ושידור של סרטים. סרטים אלה הוצגו בפני הצופים כ"תחקירים עצמאיים", אך היו בפועל סרטי תעמולה בשירות האידיאולוגיה הימנית וחיזוק המעמד הפוליטי של השרים. כך שירתו שידורי קשת, בבעלות הטייקונים מוזי ורטהיים ויצחק תשובה, את השלטון והגדילו את רווחיהם.

     אכן שיעורים מאלפים בנושא איך הון-שלטון-עיתון שולטים ומתמרנים את הציבור לפי אינטרסים כלכליים ואישיים.