תוף ההתנגדות

Bookmark and Share

80 שנה לראשית הופעתו של "קול העם", ביטאון המפלגה הקומוניסטית בארץ

"קול העם", הביטאון בעברית של המפלגה הקומוניסטית בארץ במשך עשרות שנים, החל דרכו כירחון באוגוסט 1937, בעת שהקומוניסטים פעלו בתנאיי מחתרת. הדפסתו, החזקתו והפצתו של "קול העם" היו מעשה הקרבה של קומוניסטים, שהסתכנו במעצרים, בעינויים ובגירוש מהארץ.

    מבחינת תכניו, "ביטא "קול העם" את עמדות המפלגה הקומוניסטית, שעמדו בניגוד לאידיאולוגיה ולעמדות הפוליטיות של המפלגות הציוניות וגם של מפלגות ממסדיות ערביות. בתקופת המנדט, תפסו מקום מרכזי ב"קול העם" מאמרים נגד השלטון הבריטי, לעצמאות פלשתינה-א"י, לדמוקרטיזציה של המשטר, לשותפות יהודית-ערבית ולאחדות פועלים.

    בשנות מלחמת האזרחים בספרד (1939-1936) ובתקופת מלחמת העולם השנייה (1945-1939), הקדיש הירחון "קול העם" מקום רב למערכה בפאשיזם ובנאציזם. על רקע הפלישה של הצבא הנאצי לברית-המועצות ונוכח השינוי בהלכי הרוח בבריטניה וגם בציבור היהודי בארץ, פסקו ב-1942 המעצרים של מפיצי "קול העם". אולם רישיון מנדטורי להוצאת העיתון ניתן רק בדצמבר 1944. באותה שנה שונתה מתכונת "קול העם" לשבועון והוחל בפרסום שמות כותבי המאמרים והרשימות.

    על רקע התרחבות התמיכה בעמדות המפלגה הקומוניסטית החליט הוועד המרכזי בסוף 1946 על הוצאת "קול העם" כיומון והטיל את ריכוז ההכנות הארגוניות על אליהו (אליושה) גוז'נסקי, חבר ההנהגה. ב-14 בפברואר 1947 החלה הופעת "קול העם" כיומון בן 4 עמודים בימי חול ובן 8-6 עמודים בימי שישי.

 לצד העובדים והמקופחים, לשוויון האישה

    "קול העם" ליווה באהדה רבה את המאבקים השונים שניהלו פועלי ייצור ושאר העובדים השכירים, יהודים וערבים. נוסף לרשימות עיתונאיות, פרסם היומון בקביעות רשימות שכתבו חברי מק"י על המצב במקומות עבודתם ובשכונותיהם. תמיכתו הנלהבת של "קול העם" בשביתת הימאים (1951) התבטאה במעקב יומי אחר השביתה וגילויי הסולידריות עמה וכן באוסף תרומות עבורה.

    בשנות ה-50 הקדיש "קול העם" מקום נרחב למצוקות ולמאבקים של תושבי המעברות ושכונות העוני. ב"קול העם" בוטאה עמדתה המעמדית-חברתית הייחודית של מק"י בתמיכתה במחאה של תושבי ואדי סאליב (חיפה) נגד הדרתם העדתית ובגינוי השימוש של שוטרים בנשק חם כלפי המוחים.

    "קול העם" נתן כיסוי נרחב לוועידת הנשים בישראל (אפריל 1954), בה נטלו חלק 400 נשים יהודיות וערביות ביוזמתו של ארגון נשים דמוקרטיות בישראל.

    "קול העם" התייצב מן הרגע הראשון בהחלטיות נגד הממשל הצבאי באזורים שבהם חיה האוכלוסייה הערבית ותבע את ביטולו. בהמשך יצא העיתון חוצץ נגד הפקעות הקרקעות של אזרחים ערבים ונגד חוק האזרחות (1952), ותבע להיענות לדרישת הפועלים הערבים לחברות מלאה בהסתדרות הכללית.

    ב-1956 היה "קול העם" היומון היחיד בעברית שהוקיע את מלחמת סיני-סואץ ותבע את הסגתם המידית של כוחות צה"ל מסיני ומהרצועה.

 תשתית חופש הביטוי

    ממשלות ישראל מאז 1948 לא כיבדו זכויות אזרח בסיסיות, ובכלל זאת את חופש הביטוי. ביטאוני מק"י, היומון "קול העם" בעברית ו"אל אתיחאד" בערבית, נרדפו בשיטתיות בשל העמדות הפוליטיות השמאליות הרדיקליות שביטאו. לעיתים תכופות הופיע העיתון עם כתמים לבנים, שהעידו על ידיעות ומאמרים ואפילו מכתבים למערכת שפסלה הצנזורה. "משפט קול העם – בן-גוריון" (1949), המשפט הפוליטי הראשון בתולדות ישראל, נסוב סביב חופש העיתונות: האחראים להוצאת היומון הורשעו בשל מאמר מערכת שמתח ביקורת פוליטית על ראש הממשלה.   

    בתגובה לאחד מצווי הסגירה, הגישו הנהגת מק"י וחברת "קול העם" עתירה לבג"ץ נגד שר הפנים. פסק הדין של בית המשפט העליון בראשות השופט שמעון אגרנט (אוקטובר 1953), שקיבל את העתירה, הפך תשתית של חופש הביטוי, ובמיוחד חופש העיתונות, בישראל.

    "במסגרת "קול העם" פורסמו באופן סדיר מוספים, וביניהם: מוסף לספרות, אמנות וביקורת והפינה לילד. בשנות ה-50 וה-60 ערך המשורר אלכסנדר פן את המוסף הספרותי, וגם פרסם בו מיצירותיו. במוסף לספרות פרסמו, בין היתר, הסופרים והמשוררים מרדכי אבי-שאול, אביגדור המאירי, עמוס לוין, רות לוין, שמעון בלס ומשה נוף-ברזילי.

 הפסקת ההופעה

    "קול העם" הפסיק להיות ביטאון קומוניסטי בעקבות הפילוג במפלגה באוגוסט 1965, כאשר נותר בחזקת הקבוצה שבראשה עמדו משה סנה ושמואל מיקוניס. בעריכתו של סנה, נותק "קול העם" מהעמדות האינטרנציונליסטיות וביוני 1967 הובעה מעל דפיו תמיכה במלחמה ובכיבושיה. אחרי כעשור של פעילות פלגנית, הובילה החלטת קבוצה זו להפסיק את קיומה העצמאי לסגירת "קול העם" ב-30 ביוני 1975.

    היה זה סוף עצוב לעיתון שהושקעו בהוצאתו ובהפצתו זעתם וכספם של עורכיו וכותביו, של חברי המפלגה וידידיה. אך מק"י לא הותירה את הציבור דובר העברית ללא עיתון משלה, ומזה למעלה מיובל שנים מופיע בסדירות "זו הדרך", הממשיך במסורת תוף ההתנגדות של "קול העם" הקומוניסטי.

    ומידע משמח למתעניינים: כל גיליונות "קול העם" זמינים באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' של הספרייה הלאומית.