"תיק המתנות" להון

Bookmark and Share

לפני ב-170 שנה כתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס ב"מניפסט הקומוניסטי": "ממשל המדינה המודרני אינו אלא ועד פועל המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני". מסקנה זו, שנתאשרה בדוגמאות אין-ספור גם בישראל, לרבות בתיקי החקירות של ראש הממשלה נתניהו ובפרשת בזק שבבעלות ידידו של נתניהו שאול אלוביץ' – צפויה לקבל אישור נוסף בהחלטות ממשלה קרובות.

לאבי שמחון אין ספק

    בתקופת כהונתו הנוכחית, ממעט נתניהו להתבטא ישירות בנושאים כלכליים-חברתיים. בנושאים אלה הוא מעדיף לשגר לדיונים ולתקשורת את יועצו הנאמן, פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מזה שנתיים,  שאמר על עצמו "אני עובד בשביל נתניהו".

    שמחון ייצג בפועל את הממשלה במשא-ומתן בדבר הסכם עם ארגוני הנכים. בהקשר זה הסביר שמחון שוב ושוב, כי בלתי-אפשרי להיענות לדרישה להשוות את קצבת הנכות הבסיסית לשכר המינימום, משום שבתקציב הממשלה אין כסף לממנה.

    אך בשבוע שעבר התגלה שהממשלה דווקא מוכנה לחלק כסף, אבל לא לנכים אלא לעשירים. שמחון, יועצו המסור של נתניהו, פסק חד-משמעית: "חייבים לבחון את הורדת שיעורי מס ההכנסה… בעיקר למשתכרים משכורות גבוהות יותר, וצריכים בהחלט לבחון עוד הפחתה במס החברות" (המוסף "ממון", "ידיעות אחרונות", 9.10).

עודפים וקיצוצים

    הפחתת המסים המתוכננת, שתגיע לכיסיהם של בעלי חברות ובעלי ההכנסות הגבוהות ותגרום להקטנת ההכנסות של תקציב המדינה, תמומן (כך טוענים דוברי נתניהו וגם כחלון), מגביית היתר של מס הכנסה.

    לפי הצפי של האוצר, מס הכנסה השנה יהיה גבוה בכ- 12 מיליארד  שקל  לעומת  הסכום  שהיה צפוי להיכנס. ההכנסה העודפת לאוצר בעצם אינה הפתעה, שכן בחמש השנים האחרונות (2017-2013), נרשם עודף בגביית מס ההכנסה בהיקף מצטבר של כ-38 מיליארד שקל.

    אולם אם יש עודף סדרתי בגבייה של מס הכנסה, כיצד טוען האוצר בעקביות כי אין כסף לממן לא רק קצבאות הוגנות לנכים, אלא גם יום לימודים ארוך, בניית כיתות, טיפול משופר בקשישים, מקלטים לנשים מוכות ועוד? יתר על כן, מדוע באותן חמש שנים עם עודף במס הכנסה ביצעה הממשלה קיצוצים בסך 20 מיליארד שקל בהוצאותיה האזרחיות, כלומר החברתיות?

    לצורך ניהולה של מדיניות כזאת של הטבות מס לעשירים ושל קיצוצים בהוצאות החברתיות, יזם נתניהו ב-2004, בעת שכיהן כשר האוצר, חוק הקובע מגבלה להגדלת ההוצאה בתקציב המדינה, ללא קשר למצב הכלכלי בפועל. חוק זה, המכונה "כלל ההוצאה", שימש ב-23 השנים האחרונות דרך "חוקית" של הממשלה לכרסום מתמיד בהוצאותיה החברתיות. בעזרת "כלל ההוצאה" מצדיק האוצר קיצוצים רוחביים, החוזרים מדי שנה, בהוצאות החברתיות (20 מיליארד במצטבר בחומש האחרון) ודחייה של דרישות חברתיות (חוק סיעוד ממלכתי, למשל).

    וכיצד מסתדר "כלל ההוצאה" עם הטבות מס לעשירים? בלי שום בעיה. החוק אוסר על הממשלה להגדיל את הוצאותיה מעבר לשיעור מסוים (המחושב בעזרת נוסחה), אבל לא אוסר עליה לתת מתנות בצורת הטבות מס ולהקטין בדרך זו את הכנסותיה, ואז לטעון שאין לה כסף לנכים.

    לכאורה, הטבות במס הכנסה מגיעות לכל השכירים והעצמאים, אך בפועל זה לא קורה, משום שבשל שכרם הנמוך, מחצית מהשכירים בישראל כלל אינם מגיעים לסף המס. יתר-על-כן, הטבת המס משמעותית יותר ככל שהשכר (או הרווח) גבוה יותר.

כחלון-נתניהו – ברית משרתי ההון

    שר האוצר כחלון, התומך בהתלהבות בתכנית להטבות מס לעשירים, מתגלה במערומיו מתחת לבגדי ה"חברתי". כחלון, כמו נתניהו, יודע כי ישראל ניצבת במקום רע במיוחד מבחינה חברתית: ההשקעה הציבורית בישראל היא (יחסית) הנמוכה ביותר בקרב הארצות המפותחות, ואילו הפערים החברתיים ושיעורי העוני בה הם הגבוהים ביותר. אך עובדות אלה אינן מפריעות לו לעכב את חתימתו על הטלת המס על הסיגריה האלקטרונית אייקוס כמוצר טבק בטענה שאינו מעלה מסים. לעומת זאת הוא נערך להפנות את הגידול מעבר לחזוי בהכנסות ממס הכנסה להעשרת העשירים.

    ההחלטות הצפויות של "הוועד הפועל של ההון", כלומר הממשלה, בדבר הפחתת מס הכנסה ומס חברות הן יעד למערכה ציבורית נגד "תיק המתנות" להון ולבעלי ההכנסות הגבוהות, החשוב אפילו יותר מ"תיק המתנות" של נתניהו.